האחים רייט המציאו את המטוס ב־1903. עד מהרה התאמצה דווקא תעשיית הרכב לאמץ רעיונות מאחותה הצעירה - מעיצוב אווירודינמי, דרך מכוניות מעופפות ועד הגאים ללא חיבור פיזי לגלגלים, על בסיס חשמלי בלבד. האחרון צץ כרעיון במכוניות תצוגה כבר לפני 20 שנה, אבל הרגולטורים הבהירו אז שמוקדם מדי לאשר פיתוח כזה לייצור סדרתי.
דווקא לקסוס, חטיבת היוקרה השמרנית של טויוטה, הקדימה את מרצדס, ב.מ.וו ואאודי עם פיתוח כזה. אולי משום שרצתה להוכיח שהיא לא חוששת לחדש, וכדי להעניק ל־RZ בת ה־4 דחיפה מחודשת כחלק ממתיחת הפנים מול ב.מ.וו iX3 החדש, מרצדס GLC EQ ואאודי Q6 החשמליים. וכל זה כשברקע שלל דגמים סיניים מתהדרים בתואר רכב יוקרה.
עיצוב: ה־RZ מתבססת על הפלטפורמה המשמשת את טויוטה (bZ4X ,C־HR+ ועוד) וסובארו (סולטרה, אנצ'רטד ועוד). אם בקבוצת פולקסווגן יכולות אאודי וסקודה לחלוק פלטפורמות ורכיבים נוספים, גם ליפנים מותר לחסוך. עם 4.80 מטר אורך, 1.895 מטר רוחב ו־1.635 מטר גובה מדובר ברכב לא קטן בכלל, שנהנה גם מבסיס גלגלים של 2.85 מטר. גרסת ה־F ספורט שנוספה במתיחת הפנים כוללת לא מעט סממנים ספורטיביים, כמו גלגלים אחוריים רחבים מהקדמיים, צמד ספוילרים ואפילו מסיט אוויר (דיפיוזר) מאחור. בולט אבל לא צעקני.
תא הנוסעים: גם כאן, אין הגזמה. מסך 14 אינץ' מרכזי, לצד לוח מחוונים 7 אינץ' ותצוגה עילית. ומול הנהג הגה דמוי מטוס, כך שלא רק הטכנולוגיה שלא רואים מזכירה אחד, אלא גם ההגה עצמו - הגה Yoke, כמו שגם כאן טסלה הקדימה והציגה. לוקח קצת זמן להתרגל, כשהביצוע של לקסוס עדיף: יש יותר כפתורי תפעול פיזיים על ההגה, ובזכות השימוש בהיגוי על חוט (Drive־by־Wire) הסיבוב שלו מהיר יותר במהירויות חניה ואיטי יותר במהירויות שיוט. זה מעניק תחושה שונה בנהיגה, אבל עדיף היה אילו לקסוס הייתה מציעה הגה רגיל כאופציה גם בשתי הגרסאות החזקות יותר.
יש שפע של מתגים פיזיים ולא צריך את המסך כדי לשנות את כיווני זרימת האוויר מהמזגן, אבל שליטה מלאה במיזוג בכל זאת מחייבת שימוש במסך. אין תא כפפות, ואין גם וילון לגג הפנורמי, שבמקומם הוא מצויד בזכוכית המתכהה בהעברת מתח חשמלי. לא בטוח שזה יספיק כדי לסנן קרינת שמש ביום חם.
מלפנים יש שפע של מקום, וקל להתמקם בזכות כוונון חשמלי למושבים. גם מאחור מרווח מאוד, בעיקר לברכיים, ואפשר לכוון את זווית המשענת. המושבים עצמם עמוקים ונוחים, עטופים בעור סינתטי. לתא המטען נפח נאה של 522 ליטר, והוא מצויד בדלת חשמלית. מתחתיו מסתתר חלל נוסף לכבל הטעינה ולערכת הניפוח שמחליפה את הגלגל הרזרבי.
ההיצע כולל שלוש יחידות הנעה וארבע רמות אבזור: RZ350e קיושו (מ־300 אלף שקל): הנעה קדמית עם 224 כ"ס, 7.5 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, 160 קמ"ש מהירות מרבית וכאמור 558 ק"מ טווח משולב. האבזור כולל חישוקי 18 אינץ', מסך מולטימדיה 14 אינץ' עם אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי (לא אלחוטיים), ריפוד עור סינתטי, גג פנורמי, מושבים קדמיים מחוממים עם כוונון חשמלי, דלת תא מטען חשמלית ומצלמות היקפיות.
RZ350e הדורי (מ־320 אלף שקל): מוסיפה תצוגה עילית לנהג, אוורור למושבים הקדמיים וזיכרונות למושב הנהג.
RZ500e טקומי (מ־420 אלף שקל): משדרגת להנעה כפולה עם 380 כ"ס, 4.6 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, 180 קמ"ש מהירות מרבית, והטווח מתקצר ל־457 ק"מ. לאבזור מתווספים חישוקי 20 אינץ', ריפוד משודרג, גג פנורמי מתכהה, מערכת שמע מארק לוינסון, חימום למושבים האחוריים והיגוי על חוט.
RZ550e F Sport (מ־440 אלף שקל) שבה נהגנו: ההספק מטפס ל־408 כ"ס, 4.4 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, 180 קמ"ש מהירות מרבית, והטווח מתארך במקצת ל־463 ק"מ. נוספים ספוילר אחורי, מושבי ספורט, סייען חניה אוטומטי ודימוי הילוכים.
בטיחות: 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי עם 12 כריות אוויר. יש גם בלימת חירום אוטונומית בנסיעה לפנים ולאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי רכב בשטח מת, ניטור עייפות נהג, התרעות על שכחת ילדים או פתיחת דלת ועוד.
ביצועים: כדי לחזק את האופי הספורטיבי, לקסוס השתילו בחשמלית הזאת מצב “ידני": מאחורי ההגה יש מנופי “הורדת" ו"העלאת" הילוך, עם 8 הילוכים וירטואליים וצליל שמופק מהרמקולים. אולי יהיה מי שזה יקל עליו את המעבר לרכב חשמלי, אבל התחושה מלאכותית ומאולצת. ביונדאי איוניק 5N הביצוע מוצלח יותר, אבל זה פיצ'ר שאפשר היה לוותר עליו. הרכב החשמלי הזה לא צריך את הקביים האלה כדי להתחבב על נהגים, הוא טוב מספיק גם כך. הביצועים מצוינים, ואפשר לבחור מצב נהיגה מבין ארבע אפשרויות: חסכוני, רגיל, ספורט ואחד בהתאמה אישית.
טווח וטעינה: ביצועים תמיד באים על חשבון טווח, אבל כאן, אף שרוב הנסיעה הייתה רגועה, הפער בין נתון היצרן למציאות היה גדול יחסית. הטווח בפועל עמד על כ־350 ק"מ בלבד. טעינה מהירה אפשרית בקצב של עד 150 קילוואט, וטעינה איטית עד 22 קו"ט, שזה דווקא מהיר יחסית.
השורה התחתונה: ה־F־Sport הוא ניסיון מעניין של לקסוס לעשות משהו קצת אחר, ובמחיר נמוך בכ־200 אלף שקל מזה של הגרמניים המקבילים. אבל הוא ספורטיבי יותר במפרט ובטכנולוגיה מאשר בתחושות. גם הטווח בפועל מאכזב. כך שאולי דגמי הבסיס הם העסקה הבולטת ביותר כאן; מחירם ירד בכ־10% לאחר מתיחת הפנים, כך שהם קרובים מאוד במחיר לאקספנג G9 החשמלי ובעלי מידות דומות ומגיעים עם טווח ארוך יותר, אותה הנדסת אנוש מצוינת והסמל של לקסוס, שבתחום היוקרה עובד יפה בשוק היד השנייה. יפנית במחיר סינית? לקסוס מוכיחה שזה כבר אפשרי.
בכל מקרה, גם אם ההיגוי והביצועים יוצרים תחושה של רכב שיכול לתקוף באיראן בדרך למשרד, דגמי הבסיס הם הניצחון האמיתי על מפיקת הנפט והטרור. כל RZ חשמלית שעולה לכביש היא עוד מכה קטנה לאייתוללות וליכולתם לגרום נזק לעולם.
התרעות פיקוד העורף