את האופנה הוא למד ברחובות ובשווקים של צרפת
הדרך של חמו לעולם האופנה לא עברה בבית ספר מוכר או במסלול לימודים מסודר. לאחר שחרורו מהצבא הוא נסע לצרפת, שם שהה במשך שנתיים ועבד בשווקים. בין העבודה הקשה, החנויות והרחובות הוא למד אופנה וסטיילינג תוך כדי תנועה, התבונן באופן שבו אנשים מתלבשים ופיתח את העין המקצועית שתלווה אותו בהמשך.
“לכל אישה יש תמיד משהו שמפריע לה בגוף”, הוא מספר. “אצל אחת אלה הירכיים, אצל אחרת הבטן או הצדדים, ויש גם מי שמרגישה פחות בנוח עם חזה קטן או גדול. תמיד ידעתי מה להתאים לאישה כדי שתיראה טוב בבגד”.
במקום לעצב עבור דמות אידיאלית או מידה אחת, חמו למד להסתכל על הגוף הנשי כפי שהוא באמת. מבחינתו, הבגד צריך להתאים לאישה, להחמיא לה ולתת לה ביטחון - ולא לגרום לה להרגיש שהיא זו שצריכה להשתנות כדי להתאים אליו.
הרגע שבו הבין שיש לו מה לומר
עם השנים, הידע שצבר כבר לא נשאר בין קירות החנות. לדברי חמו, יצרני אופנה ויבואנים בישראל החלו להתייעץ איתו לפני שהוציאו קולקציות חדשות. הם ביקשו לשמוע את דעתו על דגמים, גזרות ומה שעשוי לעבוד מול הלקוחות.
“הרבה יצרני אופנה ויבואנים בארץ היו מתייעצים איתי לפני שהם הוציאו את הקולקציות”, הוא מספר. “אז התחלתי להבין שיש לי דעה בהכתבת האופנה”.
גם הדגם הראשון שיצר חזר לאותם שיעורים שלמד בתאי המדידה: שמלה עם כיווצים לאורך כל הגוף, שנועדה להחמיא ולטשטש. זה היה דגם שסימן כבר בתחילת הדרך את הכיוון של המותג - בגדים שמבקשים לעבוד עם הגוף הנשי ולהעניק פתרון לבוש שמחבר בין נוחות, גזרה ונוכחות.
הסיפור האישי שמסתתר בשם גויה מי
מאחורי השם עומד עסק אופנה ישראלי שצמח בבת ים ומתנהל בקצב מהיר. כיום מוציא גויה מי בין שבעה לעשרה דגמים חדשים מדי שבוע, בטווח מידות 36-44. הדיגום והגזירה של כל דגם מתבצעים בתל אביב, ואילו התפירה נעשית ברמלה ובבית לחם.
עבור חמו, ההוכחה לכך שהמותג הצליח לא הגיעה דווקא מאירוע נוצץ או מקמפיין גדול. הרגע המשמעותי מבחינתו היה כאשר חנויות ברחבי הארץ התחילו לפנות אליו ולחפש את גויה מי. “הבנתי שהמותג באמת הצליח ברגע שחנויות ברחבי הארץ חיפשו אותנו”, הוא אומר.
עסק ישראלי שמתמודד גם עם המציאות המקומית
כמו עסקים ישראליים רבים, גם גויה מי נדרש לאורך השנים להתמודד עם תקופות מורכבות. חמו מספר שאת משבר הקורונה הצליח העסק לעבור בצורה טובה יחסית, אך המלחמות הציבו בפניו קושי משמעותי יותר.
ובכל זאת, העבודה ממשיכה. מדי שבוע נוצרים דגמים חדשים, הבדים נגזרים, הבגדים נתפרים והקולקציות מתחלפות. מאחורי הקצב הזה עומד עדיין אותו עיקרון שליווה את חמו מאז ימי ג'ינס קלאב: לפני שמנסים להכתיב לאישה מה ללבוש, צריך להקשיב לה.
זה אולי גם מה שהופך את הסיפור של גויה מי לסיפור ישראלי כל כך. הוא לא התחיל באטלייה מפואר או בתוכנית עסקית גדולה, אלא בשווקים בצרפת, בחנות אחת בבת ים ובאדם שעמד בפתח תא המדידה ושם לב למה שנשים אומרות. מההקשבה הזאת צמח מותג שממשיך ומייצר אופנה כבר יותר משני עשורים - וממשיך לנסות לגרום לנשים להרגיש שהבגד נוצר עבורן, ולא להפך.
התרעות פיקוד העורף