בחלק הראשון של המחקר, שהתבצע במספר שלבים, נעזרו החוקרים ביקב קדמא מכפר אוריה והוכיחו כי ניתן לבודד שמרים מכלי חרס, באמצעות הטבלתם בתמיסת בירה לא מסוננת, גם לאחר שנשמרו בשמש למשך שנתיים. את השמרים שבודדו החוקרים, צילמה ד"ר ציונה בן-גדליה ממו"פ אזורי מזרח ואוניברסיטת אריאל בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק. החוקרים ד"ר רונן חזן וד"ר מיכאל קלוטשטיין - מיקרוביולוגים מהפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, שעוסקים בדרך כלל במחקר רפואי, עשו שימוש בשמרים שיצרו מושבות והתבססו בנקבוביות של כלי חרס מתקופות שונות בהיסטוריה, משנת 3,000 לפנה"ס ועד המאה הרביעית לפני הספירה, מתקופת ייסוד הממלכה המצרית המאוחדת הראשונה בימי המלך נערמר ועד ימי חזאל מלך ארם וימי נחמיה מושל יהודה תחת שלטון פרס. הכלים נלקחו מאתרים שונים כמו עין-בשור שבנגב, חפירות הצלה ברחוב המסגר בתל-אביב והחפירות האוניברסיטאיות בתל צפית ורמת רחל.
בשלב זה של המחקר הצליח הסטודנט צמח אויזיראט לבודד שמרים משישה חרסים שונים שזוהו ככלי בירה ותמד (יין דבש) עתיקים, אותם סיפקו הארכיאולוגים ד"ר יצחק פז מרשות העתיקות, פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ' יובל גדות ופרופ' עודד ליפשיץ מאוניברסיטת ת"א.
לבסוף, ייצרו החוקרים בירות מהשמרים המבודדים בעזרת מומחה הבירות איתי גוטמן. לאחר הייצור, אלה נבדקו באנליזה כימית של חומרי טעם וריח על ידי ד"ר אלישיב דרורי מאוניברסיטת אריאל ובידי צוות טועמים מוסמך מארגון טועמי הבירה הבינלאומי BJCP בהובלת שמואל נקאי. מהבדיקות עלה כי הבירות הן בעלות איכויות טובות וכן ראויות לשתייה. זאת ועוד, להפתעת החוקרים, בנוסף לכלי הבירה הם הצליחו לבודד מספר ניכר של שמרים גם מנרות חרס קדומים, שמוצאם ככל הנראה משמן הזית, ממצא שחיזק את ההנחה שמושבות של שמרים מסוגלות להתבסס במשך שנים ארוכות בכלי חרס.
פרופ' אהרון מאיר, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן: "הממצאים קורמים אור וגידים לדימוי המקראי על כך שהפלישתים שתו לשוכרה".
התרעות פיקוד העורף