בתי בת ה־3 מסרבת לקחת תרופת אנטיביוטיקה ועושה דווקא. ניסינו הכל, וכלום לא עובד: מהלנו במיץ, הסברנו שזה חשוב, הסבתא ניסתה לתת, אמרנו שהיא לא תוכל להתקרב לאחותה התינוקת כי החיידק מדבק, והיא בחרה להתרחק ממנה, העיקר לא לקחת. הוצאנו אותה מהבית מחשש שתדביק את התינוקת והחזרנו, כדי שלא תחשוב שבגלל התינוקת היא מחוץ לבית. ניסיתי לתת לה את התרופה בכוח והיא ירקה עלי והרגשתי אשם. אני לא מוכן לתת לה ממש בכוח, זו אלימות והיא תשנא אותי כל החיים. מה עלי לעשות?

“אתה צריך להגיד לילדה שהיא נשארת בחדר עד שהיא תסכים לקחת את התרופה. אם היא יוצאת, לא להרשות לה לגעת בתינוקת, ולהחזיר אותה לחדר. ברור שהיא תהיה עצובה. הבעיה היא שהורים לא הולכים עד הסוף. תעמדו ליד הדלת ותגידו שאתם גם רוצים שהיא תצא, אבל היא לא יכולה, כי אתם פוחדים להידבק. הילדה תהיה מסכנה ותבכה ותהיה עצובה אבל בסופו של דבר היא תבין. גם ההחלטה להעביר אותה לסבתא היא נכונה, אבל אז מתחילים רגשות האשם. אפשר כן לתת תרופה בכוח, להחזיק את הילדה ולהכניס לה עם מזרק, שהיא תיאלץ לבלוע, ולהגיד לה שזו תרופה ושאין ברירה. זו לגמרי אלימות, אבל מה היה קורה אם התינוקת הייתה חלילה נדבקת? כן, יש רגעים שנעשה להם בכוח, ותהיה לזה השפעה. היא לא תזכור שאבא הרביץ לה, היא תזכור שאבא הכריח אותה, כמו שהורה חוגר בכוח ילד ברכב, כי ילד לא מבין מה זה חוק. יש דברים שאנחנו עושים והם לא אוהבים”.

אנחנו גרים רחוק מבית הספר שבו לומדות הבנות שלנו, בכיתות ב' וד'. זה בית ספר מצוין, אבל הן סובלות מבחינה חברתית. הגדולה לא מצליחה להשתלב שם, ולקטנה אין חברות אמיתיות אחר הצהרים. האם להעביר אותן בית ספר באמצע שנת הלימודים?

"אם אתם מרגישים ובטוחים שזה נכון, תעבירו את שתי הבנות יחד. זה מעבר מאוד רציני, שיכול לעבוד נפלא עבור שתיהן, אבל יש בו סיכון למשבר. הן אולי יהיו עצובות, אבל זו לא טראומה, אל תילחצו. אתם צריכים להיות הורים חזקים כסלע, שיודעים מה הם אומרים. תכינו את השיחה איתן מראש, תכתבו אותה, ותנסו לשער את התגובות שלהן. תסבירו להן שחשבתם והתלבטתם הרבה זמן, שאתם מבינים שיש להן בעיות חברתיות, ואתם רוצים להעביר אותן בית ספר. תנו להן שבוע להיפרד מבית הספר הנוכחי, ותאמרו להן שבשבוע שלאחר מכן הן תעבורנה לבית הספר החדש. אם הקטנה תגיד שטוב לה בבית הספר, תנו לה להישאר שם ותדאגו לה לפעילות חברתית אחר הצהריים. באופן כללי חשוב לומר שלא כל שינוי בחיים הוא טראומה - מעבר דירה, מעבר בית ספר, החלפת מקום עבודה או חלילה גירושים או מלחמה יכולים להיות קשים, אבל הם לאו דווקא טראומה. הילדים שלכם חזקים נפשית יותר ממה שאתם חושבים. צריך לדעת איך להסביר להם את השינוי במציאות בצורה הכי פחות קשה".

הבן שלי, בן שנתיים וחצי, מתעורר פעמיים עד ארבע פעמים בלילה, מעיר אותנו, מבקש לשתות מים, שותה וחוזר לישון. אנחנו מרגישים שהוא התמכר למים. כשניסינו לגמול אותו מזה ולהסביר שלא שותים בלילה אז הוא צרח ולא הצליח להירדם חזרה. הוא גם קם רטוב, כי יש גבול לכמה החיתול יכול לספוג. זה נמשך כבר שנה וחצי. לפני שנה בדקנו ושללנו אפשרות לסוכרת. כיצד נוכל לגמול אותו מההרגל הזה?

"אם עברה שנה מאז הבדיקה לסוכרת, אני ממליצה שתיקחו את בנכם לבדיקה חוזרת. אם הכל תקין והילד בריא, צריך לבדוק איזו תזונה גורמת לו לצמא, שימו לב מה הילד אוכל מהרגע שהוא חוזר מהגן ועד שהוא הולך לישון, ואת המזונות האלה לא אל תיתנו לו. אם שוללים את שני הגורמים האלה, יש סיכוי שמדובר בבעיה התנהגותית, ואולי מדובר בסוג של התניה התנהגותית שהילד התרגל אליה. הוא מעיר את עצמו כי הוא רגיל להתעורר, לקבל מים ולחזור לישון. כדי להפסיק את ההתניה הזו צריך לנתק אותה, לשבור את ההרגל. את זה צריך לעשות בבת אחת, ומה שיקבע עבור הילד זה איך שתעשו את זה. עליכם לשבת ליד המיטה שלו, ולהסביר לו שהוא רק רגיל לשתות מים באמצע הלילה וכי אין לו באמת צורך בכך. ולאחר מכן יש להרדים אותו בלי מים. אומנם זה אומר שצפויים לכם לילות קשים, אבל אתם שם כדי לנחם ולתת תחושה של ביטחון. אתם תקריבו שניים־שלושה לילות והילד יבין שרצונו לא מתבצע ושהוא חוזר לישון בלי המים". ד

עריכה: אסף נבו

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00

ב"רדיו ללא הפסקה"

מיכל דליות מייעצת: ילדים ותרופות, בתי ספר ולילות

מה לעשות כשילדה בת 3 מסרבת לקחת אנטיביוטיקה? האם כדאי להחליף בית ספר באמצע שנת הלימודים וכיצד ניתן לגמול פעוט מלשתות מים כמה פעמים באמצע הלילה?