יותר קל על המשקל: ארבעה גברים במסע לשנות את חייהם

אז מה בעצם מציעות אותן חברות המתמחות בהרזייה? מה ההבדל ביניהן ובין הדיאטנים, שסיימו תואר במדעי התזונה? החלטנו לבדוק. לקחנו ארבעה שמנמנים (יותר דובים) מהמערכת וסביבותיה, ופנינו לארבעה גורמים מהתחום: שומרי משקל, חלי ממן, דש ודיאטנית בעלת שם עם תואר שני בתחום.

הרעיון: לבחון את השיטות, לכתוב על החוויה ובשום אופן לא לעשות תחרות של מי יורד יותר מהר. כמובן שנציין גם על התקדמות הדיאטה אצל כל אחד ואחד מאיתנו, אבל לא מתוך כוונה להתחרות. לידיעה בלבד. הרי דיאטה לא רק קשורה למתכון, אלא גם לניסיון של כל אחד – כמה הוא צריך להוריד, כמה דיאטות כבר עשה בעבר, גיל (שמשפיע על חילוף החומרים), הרצינות והעמידה בתפריט הנדרש.

כחודש לאחר תחילתה של הדיאטה, לפניכם הרשמים הראשונים שלנו:

באחד הימים החלטתי שמספיק. דברים שעשיתי בשגרה הפכו להיות משימות לא פשוטות ומכבידות, השינה נפגמה וההרגשה הכללית היתה די מחורבנת. ממש התחלתי להרגיש רע, והכי גרוע - כבר חשתי שאני, בפעם הראשונה נטל על המשפחה, ומעולם לא הגעתי למצב הזה. זו לא הפעם הראשונה שאני סובל ממשקל עודף. אז הבנתי - אני חייב לעשות משהו עם המשקל, ודחוף. ואז הגיעה ההצעה, והחלטתי ללכת על זה. אחרי הכל, לא כל יום אתה יכול לבנות מחדש את החיים שלך - ולחזור לרוץ (בתקווה) אחרי הילד שלך.

אני בן 46,  שקלתי לפני תוכנית ההרזיה 131 ק"ג עם 43 אחוזי שומן, 173 ס"מ של גובה, מה שאומר שמשקל הנכון לי, לפי חישובי BMI, הוא בין 80-85 קג'. למוד מניסיונות העבר הצבתי לעצמי מטרות - לחזור למשקל סביר, לא רזה מאד, אלא לחזור להיות במשקל בריא של 85 ק"ג, שאוכל לחזור לתחביבי הספורטיביים שלא יגרמו עומס על הגוף - אפילו לשחק כדורגל עם הילד.

כבר 20 שנה פחות או יותר אני למוד דיאטות. כילד וכנער לא הייתה לי בעיית משקל, אבל מיד לאחר הצבא, עם תחילת עבודה בבית מלון מפורסם, התחלתי בתהליך התפיחה. לאחרונה, עם הולדת ילדי הראשון, החלטתי שאני שומר על כוחותיי לגידול הילד ופרנסתו, ונוטש את בעיית המשקל. למשפחתי המודאגת הבהרתי - אני עוד אשוב לזה.

אבל אז החלו המחשבות על ההתנגשות בין ההזנחה של עניין המשקל עם גידול הילד: איך אני אתרוצץ אחריו עם משקל עודף שווה ערך לעוד ארבעה ילדים בני גילו? ואיזו דוגמה אני נותן לילד, שגם כך נולד לאב לא צעיר במיוחד (43)? לפי ה-BMI שלי (36.1 בתחילת הדיאטה), אני בהשמנה קיצונית ועלי להוריד כ-35-40 קג' כדי להגיע למשקל היעד שלי. המזל שלי, הוא הגובה: 1.92, שמצליח לטשטש מעט את עודף השומנים.

ואז, החלטתי להצטרף לניסיון לרזות עם דיאטה שלא הכרתי. דיאטות אחרות כבר ניסיתי, ירדתי יפה וגם עליתי חזרה מאוד יפה. בין האפשרויות הייתה דיאטת דש. דיאטה שלא הכרתי, ובתחילה אפילו די חששתי מפניה. עוד דיאטת קסם שתדאג לירידה אבל לא תסייע לי באמת בשמירה? עוד דיאטה שאשתעמם ממנה אחרי כמה שבועות?

לפני תחילת התהליך שוחחתי עם הנציג של הדיאטה בישראל איתן דורפן, שסיפר שהדיאטה זכתה בתואר הדיאטה הטובה ביותר במשך 7 שנים בארה"ב, והוא פותחה על ידי רופאים ומטרתה בעיקר לדאוג למניעת בעיות רפואיות כמו כולסטרול וסוכר, ובדרך גם דיאטת הרזיה. נרגעתי.

יומיים לאחר מכן קיבלתי כמה חוברות, שמבהירות מה הולך לעבור עלי, עם תפריטים, מתכונים והמלצות. בנוסף, קיבלתי כדורים טבעיים שיסייעו בירידה וחטיפי גרנולה עם הלוגו של דש. בשיחה עם האחראית על הדיאטניות שם, רות עידו המקסימה, גם הבנתי - התזונה שלי תהיה מאוזנת, עם 2100 קלוריות (!) ביום פחות או יותר. ההפך מכל דיאטת הרזייה שעשיתי בעבר, שצמצמה לי את הקלוריות בחצי כדי שארזה מהר. המטרה של דש, לא להיות רעב אף פעם, לא לוותר על מה שאוהבים אבל כן לאזן. הללויה!

חודש אחרי, ואני עם 6.9 קג' פחות, בדיאטה שאני לא חש רעב, אוכל לעתים יותר ממה שהייתי רגיל לפני, אבל פחות שטויות, ועדיין מתאפשר לי 700 קלוריות של מתוק בשבוע. בשיחות השבועיות שלי עם רות אני מקבל טיפים מועילים מה לאכול ואיך להתנהל, היא דואגת שאני מגיע לכמות הקלורית הדרושה לי ובנוסף יש קבוצת ווטסאפ שפעילה עד 21:00 ואני יכול להיוועץ עם הדיאטניות של החברה.

אסף, חלי ממן (כשלושה שבועות בתהליך)

משקל יתר זה משהו שמלווה אותי פחות או יותר כל החיים. קשה קצת להסביר למישהו שלא יודע מה זה אומר להתעסק בזה, וגם אין צורך להסביר כלום לאנשים כאלו, אלא רק לקנא באותם נבלות. במסגרת המלחמה הזאת ב-33 שנות חיי, ניסיתי לא מעט דברים. ביניהם חדר כושר עם מנוי זהב (שווה זהב למכון שאליו לא הלכתי אחרי פעמיים), מאמן כושר, דיאטנית, להיות צמחוני, טבעוני, ולחזור בתשובה (סתם, זה לא).

ההזדמנות הפעם, להצטרף לקבוצה של חלי ממן, הגיעה אליי כמו כפפה ליד, ואני מנסה לקחת אותה ולנצל אותה כמו שצריך. גם אם זה קצת זוחל ואחרי כשלושה שבועות הורדתי יותר מ-2.5 קג'. יש משהו בקבוצה שגורם לך לרצות קצת יותר. חוץ מזה יש את דורית, המדריכה בחלי ממן, שלא מפסיקה להתעניין איך הולך, בוואטסאפ, בטלפונים ובקבוצה עצמה. בהתחלה זה מעצבן, אחרי זה זה כבר נורא עוזר.

התוכנית עצמה די פשוטה, ובנויה על תפריט שאני לאט לאט מסתגל אליו. הוא כולל שש ארוחות ביום, שלוש גדולות ובאמצע נשנוש של פרוסה או פרי, ומנסה לאזן את כל מה שצריך לגוף ולהשאיר אותך שבע ולא מורעב למנה שווארמה. ויש כמובן את הפחד מהשקילה השבועית, שמעורר יותר פחדים ושדים ממגנומר על הר הבית.

יש משהו בקבוצה שנותן לך להבין שאתה לא לבד עם זה, ויש עוד כמוך (גם אם הקבוצה נוטה הרבה יותר למין היפה, ואין בה יחסית ייצוג גברי). הירידה, גם אם היא קטנה, נותנת עידוד להמשיך ואני גם מנסה לעשות קצת יותר ספורט, ללכת יותר ואפילו התחלתי לרוץ. אינשאללה זה יצליח הפעם, בעצם אין שום ברירה אחרת, בטח לא לאכזב את דורית.