עם העומס, האלימות והתנאים הקשים, שהם מנת חלקם של רופאים בישראל, הכתובת האחרונה שבה הם מטילים ספק היא ההסתדרות הרפואית לישראל (הר"י), שתפקידה לייצג את טובתם מול המדינה. ואולם לאחרונה החלו הרופאים לגבש עצומה דווקא נגד הארגון המייצג אותם. הסיבה: סירובו לכאורה למסור מידע מפורט על הוצאותיו הכספיות, שמקורן בדמי החבר של הרופאים.
מחזור ההכנסות של הארגון, כ־75 מיליון שקל בשנה, מגיע כולו מתשלומים המחייבים את אלפי חבריו, שעלותם לכל חבר נעה בין כ־3,500 עד 4,000 שקל בשנה. באופן רשמי החברות היא מבחירה, אך בפועל ההצטרפות אוטומטית. גם אם רופא אינו חבר בארגון, הוא עדיין מחויב לשלם עד אחוז מהכנסתו עבור "דמי טיפול מקצועי־ארגוני".
הר"י אומנם מפרסמת מאזנים כלליים, אך נמנעת מלפרט את ההוצאות. למעשה, היא גם ממש אינה מחויבת לכך: היא נוסדה לפני יותר ממאה שנה (1912), בחסות החוק העות'מאני, והגדרתה כאגודה עות'מאנית מעניקה לה פטור ממתן דיווח ומשקיפות המחייבים עמותות ישראליות רגילות מתוקף חוק העמותות.
המצב שנוצר אולי כשר, אבל אי־אפשר להתעלם מהריח העולה ממנו, בייחוד לנוכח ההוצאות הכלליות שכן מדווחות. כך, למשל, ההוצאה השנתית למטרת נסיעות ואש״ל עומדת על כ־3 מיליון שקל, וההוצאה השנתית של הר"י על כיבודים עומדת על כמיליון שקל בשנה. כל זאת, ללא פירוט מטרות הנסיעות, סוגי הכיבודים וכדומה.
נוסף על כך, סך כל המשכורות של עובדי הר"י עומד על כ־19 מיליון שקל בשנה, סכום שאותו חולקים כ־90 עובדים (יותר מ־200 אלף שקל בשנה לכל עובד בממוצע), וחריג אף יותר שכרה החודשי של מזכ"לית הארגון, עו"ד לאה ופנר, העומד על כ־58 אלף שקל. זאת, לצד החזרים על הוצאות רכב ושתי משכורות בונוס בשנה, משכורת וחצי בדמות מענק יובל בשנת 2017 ומענק תשלום בגובה שכר חודשי על טיפול במשבר המחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה לפני כשנה וחצי.
ראויות לציון כמה מהתשובות התמוהות שניתנו לאורך המשא ומתן עם הארגון. כך למשל, בתשובה לתהייה על התגמול המיוחד שקיבלה ופנר על מעורבותה במשבר הדסה, הוסבר רק כי "היא השיגה הישגים". זאת ועוד, באחד המענים לפני כחודשיים אף נטען כלפי לקסמן ששאלותיו, הנוגעות לנעשה בכסף שלו ושל עמיתיו, "גבלו בפגיעה בפרטיות של אנשים מסוימים". בשלב מסוים גם נפגש עם מבקר הפנים של הר"י, רו״ח אלי שפלר, שלא סיפק לו מענה ראוי לשאלותיו. למרבה האירוניה הוא מונה לתפקידו על ידי ופנר עצמה.
עוד שאלות שלא הושבו נגעו לאופן שבו נגבים דמי החבר בהר"י וביעדם של 38% מדמי החבר שמופנים ל"דמי טיפול ארגוני"; לסעיפים כגון ״הוצאות שונות״ ו״הוצאות פרופסיונאליות״ בשיעור של מיליוני שקלים בשנה, ולבעלות של הר״י על מספר נכסי נדל״ן מניבי כספים שאותם מנהל ארגון צד בשם הר״י נכסים שלגבי התנהלותו אין שום מידע רשמי.
"הארגונים שבהם היו בעיות הם אלה ללא שקיפות ובקרה", אומר לקסמן ל"מעריב" ומדגיש, "אני לא מאשים איש. אין לי התנגדות לתשלום דמי חבר מצד מי שחלק מארגון, זה חלק מהאמון והכרת התודה, וכמובן חלק ממימון הארגון שמייצג אותנו. גובים מאיתנו כסף ומסרבים לומר עבור מה. אני רק מבקש מידע, וההימנעות ממתן תשובות מגדילה את החששות. לכל הרופאים הזכות לדעת מה נעשה בכספם, אם באמת פועלים לטובת ציבור הרופאים ולטובת בריאות הציבור".
עו"ד נילי אבן־חן, סמנכ"לית כלכלה ומחקר בתנועה לאיכות השלטון, אומרת השבוע כי "לצערנו למרות שהר"י טוענת כי היא מתנהלת בשקיפות, הלכה למעשה בדוחות שהיא מפרסמת רב הנסתר על הגלוי. הר"י מסתתרת באופן ציני מאחורי העובדה כי היא אגודה עות'מאנית אשר לא מחויבת בפרסום מלא של דוחותיה הכספיים".
כמו כן, לפני כחמש שנים נאבק ארגון רופאי בתי החולים (ארבל) לשינו שיטת הבחירות בהר"י, מבחירות שנעשות על ידי הוועד המנהל לבחירות אישיות (המאבק אומנם לא צלח, אך בעקבותיו החלו לפרסם את המאזנים הכלליים - רק מאז 2013, ואחורה שנתיים). אחד הפעילים אז, ד"ר שמואל צור, לשעבר בכיר בבית החולים שיבא תל השומר, הפסיק לפני כשנתיים את חברותו בהר"י. השבוע הוא נזכר כי "העובדה שלא היתה שקיפות לגבי פעילות הארגון והכסף שאנחנו משלמים הובילו לתחושה של תסכול. אני לא חושב שהרבה השתנה, בעיקר בגלל שהבחירות נעשות על ידי הוועד המנהל".
חודשים קודם, בסוף 2012, מונתה על ידי הר"י עצמה ועדה ברשות השופטת (בדימוס) דליה דורנר, על רקע ביקורת שנשמעה מצד ציבור הרופאים לגבי התנהלות הארגון. בין היתר הומלץ כי על הר"י לעגן בתקנון את התנהלותה הכספית על פי חוק העמותות. יוזכר שבשנת 2017, פרסם מבקר המדינה ביקורת חמורה על משרד הפנים בנושא "כישלון הפיקוח על האגודות העות'מאניות" והמליץ לשנות את החוק, אך ללא תוקף מחייב.
התרעות פיקוד העורף