כשעדן בן עמי התבקשה לעצב פריט אופנה בהשראת הקנגורו האדום, היא לא התאהבה בפרווה או בצבע. היא התאהבה באם. מתוך חוויית ההנקה, הלילות הלבנים והקרבה האינסופית לבנה, נולדה יצירה שמזכירה שאופנה יכולה להיות הרבה יותר מבגד. היא יכולה להיות סיפור חיים. לא מעט מעצבים שואבים השראה מאדריכלות, מאמנות או ממסלולי האופנה של פריז ומילאנו. אבל עבור המעצבת עדן בן עמי, ההשראה הגיעה דווקא ממקום אחר לגמרי. מהטבע. וליתר דיוק, מהקנגורו האדום.
בן עמי היא בוגרת תואר ראשון ושני בעיצוב אופנה בשנקר, מרצה בחוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה, ומעצבת תלבושות לקליפים, הופעות ופרויקטים מיוחדים. היא מעצבת ותופרת כבר 18 שנה, משרתת במילואים בפיקוד דרום, אבל בתקופה האחרונה קיבלה גם תפקיד חדש ומטלטל לא פחות, אמא לרפאל בן השנה וחצי.
הקנגורו האדום מזוהה בעיקר עם אימהות, הגנה ועיטוף. כיצד הצלחת לקחת נושא רגשי כל כך ולתרגם אותו לשפה אופנתית עכשווית, מבלי שהעיצוב יהפוך למילולי או צפוי?
"כשהתחלתי לחשוב על הדגם, חקרתי את תכונות האימהות הבולטות של הקנגורו וחיפשתי נקודות מגע שהזכירו לי את החוויה האישית שלי כאמא צעירה. מסע ההנקה שלי עם רפאל היה בניגוד לכל הסיכויים. כשהוא נולד הוא הועבר מיד לטיפול נמרץ בפגייה ולא ראיתי אותו במשך תשע שעות. כל מי שמבין בהנקה יודע שזה עלול לפגוע בהתבססות החלב וליצור קשיים רבים. למרות הכול, הצלחתי להניק את רפאל הנקה מלאה במשך 14 חודשים. החוויה הזו מחייבת לעצור ולהתמסר לרגע. שגרת החיים הופכת למחזוריות של הנקה אחרי הנקה, והמציאות הזו גרמה לי להיפרד זמנית מהארון שלי וללבוש בעיקר גופיות קלילות ומכנסיים משוחררים. משם נולדה ההשראה לעיצוב."
דווקא מתוך חוויית היומיום, הרגעים הפשוטים שאינם מצטלמים לאינסטגרם, נולדה יצירה שעוסקת בעיטוף, בהגנה ובקשר הבלתי ניתן לניתוק בין אם לילדיה. במהלך המחקר נחשפת לדרך הייחודית שבה אם הקנגורו מגדלת את גוריה. האם הייתה תובנה אחת ששינתה את אופן החשיבה שלך?
"האימהות הפוסט מודרנית דורשת מהאישה להיות הכול, כל הזמן. לפתח קריירה, לנהל בית, לגדל ילדים ולהיות העוגן של המשפחה. זה הזכיר לי את הדרך שבה הקנגורו מצליחה באופן טבעי ללהטט בין כל המשימות כשהגור עדיין מחובר אליה וגדל בתוכה. הבגדים שלנו הם מה שמאפשר לנו להיות מי שאנחנו. חולצת המנשא שעיצבתי מאפשרת לאמא לגונן, לשמור ולגדל את התינוק שלה בקרבה מקסימלית לגוף, והמכנסיים המשוחררים מבד טטרה משלימים את תחושת ההתקרקעות."
אולי זו גם אחת הסיבות שהיצירה שלה אינה עוסקת רק באופנה, אלא בשאלה כיצד בגדים יכולים לשרת את החיים עצמם, ולא רק להיראות יפה. הדגם משלב זמש, כותנה ותחרה. כיצד בחירת החומרים משרתת את הסיפור שרצית לספר?
"בחירת החומרים התחילה דווקא מהארון הפרטי שלי ומהבגדים שאהבתי ללבוש בתקופת ההנקה. המגירה של רפאל מלאה בטטרות בכל הצבעים. חלקן אפילו תפרתי בעצמי. בד החולצה הוא לייקרה בגימור זמש, שנלקח בהשראת הקנגורו ומנשא המעטפת שתפרתי לרפאל. המכנסיים הם מחווה לערימת הטטרות המקופלת במגירה וגם למכנסי הפיג'מה עם התחרה שלבשתי כמעט כל הזמן." הבחירה בבדים אינה מקרית. כל חומר מספר זיכרון, וכל שכבה ביצירה מייצגת תקופה אחרת במסע האימהות שלה. התערוכה בוחנת את הקשר בין עולם החי לעולם האופנה.
מה יכולים מעצבי אופנה ללמוד מבעלי חיים מעבר לאסתטיקה?
"אני מאמינה שכל התשובות נמצאות בטבע. ככל שאנחנו מתרחקים מהאמת שלנו, שהיא הטבע שלנו, אנחנו כופים על עצמנו מציאות שלא באמת שייכת לנו. לבעלי החיים אין טיקטוק או אינסטגרם, ואין להם אמצעים שמקלים על החיים. הם צריכים לצוד, ללקט, לבנות בית ולגדל את ילדיהם. הם אולי לא לובשים בגדים, אבל מיליוני שנות אבולוציה יצרו עבור כל אחד מהם מעטפת מושלמת שמתאימה בדיוק לצרכים שלו. התכונות שלהם והדרך שבה הם מתמודדים עם המציאות הן מקור השראה עמוק שמאפשר ללמוד על החיים ועל עצמנו." זו אולי אחת האמירות החזקות שעולות מהתערוכה כולה. אופנה אינה רק טרנדים או צבעים. היא יכולה להיות כלי להתבוננות מחודשת בטבע, בבני אדם ובמערכות היחסים שביניהם.
היצירה שלך עוסקת בהורות, קרבה והגנה. מה היית רוצה שהמבקרים ירגישו כשהם יעמדו מולה?
"אני מזמינה את כל באי התערוכה לשאול 'למה?' ו'איך?' על כל אלמנט ביצירה, ולחפש תשובות במקומות בלתי צפויים. עבורי, עיצוב אופנה הוא דרך להביע את עצמי באמצעות בד ובגד. העבודה שלי היא תשובה לשאלה שלי, אבל אני מקווה שכל מבקר יסתכל על אותה חיה וידמיין לעצמו תשובה אחרת."
במובן מסוים, זה גם המסר של "אופנה חיה". במקום לראות בבגד מוצר צריכה, היא מזמינה את המבקרים לראות בו אמצעי לספר סיפור, לעורר מחשבה וליצור שיחה.
התערוכה, שאותה אוצרים יואב מאיר וגילי סיוון כהן יחד עם האוצר השותף אלכס קפלן, מציגה 12 דגמי אופנה מקוריים לצד עבודת וידאו של האמנית אלה אוזן. כל אחד מהיוצרים בחר בעל חיים אחר, אך היצירה של בן עמי מצליחה לגעת בנושא אוניברסלי שמוכר כמעט לכל אדם: הצורך בקרבה, בביטחון ובתחושת בית. ואולי זו בדיוק הסיבה שהקנגורו האדום הפך עבורה להרבה יותר ממקור השראה. הוא הפך למראה, שדרכה הצליחה לספר את הסיפור הכי אישי שלה, באמצעות הדבר שהיא יודעת לעשות טוב מכול, אופנה.
התרעות פיקוד העורף