בשנים האחרונות נדמה היה שעיצוב הבית מתנהל לפי כללים ברורים: קווים נקיים, גוונים בהירים, משטחים חלקים ומינימום עומס. הסגנון הסקנדינבי והמינימליסטי שלט כמעט בכל קטלוג, ורבים ביקשו ליצור בית רגוע, מאוורר וכזה שנראה כאילו יצא מתוך מגזין עיצוב. אלא שבשנת 2026 מתחילה להסתמן מגמה אחרת. פחות עוסקים בשאלה איזה צבע לצבוע את הקיר, ויותר בשאלה איך הבית מרגיש.
מעצבי פנים ברחבי העולם מדברים היום על חזרה לחומר, למרקם ולתחושה. אחרי שנים שבהן עיצוב התמקד בעיקר במה שהעין רואה, נכנסת לתמונה גם חוויית המגע. הבית כבר אינו רק חלל יפה להצטלם בו, אלא מקום שמבקש לעטוף את הדיירים, לייצר חמימות ולהעניק תחושת רוגע. בתוך המגמה הזו חוזרת הקטיפה למרכז הבמה, לצד טקסטורות עשירות נוספות כמו בוקלה, פשתן טבעי, צמר ארוג, עץ גולמי, אבן טבעית וקרמיקה בעבודת יד. אבל מי שמדמיין סלון כבד עם וילונות קטיפה בורדו ורהיטים בסגנון ארמון אירופי, יופתע לגלות שהקטיפה של העונה שונה לחלוטין. היא מעודנת יותר, אלגנטית יותר, ובעיקר משתלבת גם בבתים מודרניים ומינימליסטיים.
החזרה של הקטיפה אינה מקרית. בשנים האחרונות הבית הפך למרכז החיים. הוא כבר אינו רק המקום שאליו חוזרים בסוף היום, אלא גם משרד, מקום מפגש, חלל אירוח ולעיתים גם מפלט מהמציאות. ככל שאנחנו מבלים יותר שעות בבית, כך עולה החשיבות של התחושה שהוא מעניק לנו. בדיוק כפי שאנשים משקיעים במזרן איכותי או בכורסה נוחה, כך גם החומרים שסביבם הפכו לחלק בלתי נפרד מחוויית המגורים.
לכן, אם בעבר רהיט נבחר בעיקר בזכות הצבע או הצורה שלו, היום השאלה הראשונה היא לא פעם איך הוא מרגיש כשנוגעים בו. קטיפה, למשל, מעניקה עומק ותחושת חמימות שקשה להשיג באמצעות בדים חלקים. היא סופגת אור בצורה אחרת, משנה את המראה שלה בהתאם לזווית התאורה ומוסיפה לחלל תחושת יוקרה שקטה, מבלי להיות ראוותנית.
יחד עם זאת, אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא לחשוב שככל שתשלבו יותר קטיפה, כך הבית ייראה יוקרתי יותר. בפועל, בדיוק ההפך הוא הנכון. היופי של הקטיפה טמון ביכולת שלה לשמש כנקודת מיקוד. כורסה אחת מרופדת, זוג כריות איכותיות או הדום קטן יכולים לשנות לחלוטין את האווירה בחלל, בעוד שעומס של ריפודי קטיפה, וילונות כבדים ושטיחים עשירים עלול לגרום לבית להיראות מיושן ואפילו עמוס. מעצבי פנים ממליצים להתייחס לקטיפה כאל תבלין, לא כאל המנה העיקרית. היא בולטת במיוחד כאשר היא פוגשת חומרים מנוגדים. כך למשל, ספת פשתן בהירה עם כריות קטיפה בגוון זית או שוקולד תיצור עניין רב יותר מספה שכל כולה מרופדת באותו הבד. גם שילוב של כורסת קטיפה לצד שולחן עץ גולמי, קיר בטון מוחלק או שולחן שיש יוצר איזון בין רכות לקשיחות, בין יוקרה לטבעיות.
המגמה הזו, אגב, אינה מתמקדת רק בקטיפה. עולם העיצוב כולו עובר בשנים האחרונות למה שמעצבים מכנים "עיצוב רב חושי". כלומר, עיצוב שמפעיל לא רק את חוש הראייה, אלא גם את חוש המישוש. זו הסיבה שבאותו חלל אפשר למצוא היום שטיח ארוג ביד, אגרטל קרמי בעל גימור מחוספס, זכוכית בעלת חריצים עדינים, עץ טבעי שלא עבר ליטוש מושלם ובד בוקלה בעל מראה רך ומעוגל. לכל אחד מהחומרים הללו יש תפקיד ביצירת עומק ועניין, גם כאשר פלטת הצבעים עצמה נשארת רגועה.
גם בחירת הצבעים השתנתה. במקום קטיפה בגווני בורדו או סגול כהה, שהיו מזוהים איתה בעבר, השנה בולטים דווקא גווני חמאה, מוקה, ירוק זית, טרקוטה, כחול עמוק ואפור חם. אלו צבעים שמשתלבים היטב עם מגמת הגוונים הטבעיים שממשיכה להוביל את עולם העיצוב ומאפשרים לקטיפה להשתלב כמעט בכל סגנון, מהמודרני ועד הכפרי.
מי שחושש לבצע שינוי גדול יכול להתחיל דווקא בפריטים הקטנים. החלפת כריות הנוי, הוספת הדום מרופד או אהיל מבד בעל טקסטורה מעניינת יכולים לשנות את התחושה בחדר מבלי להיכנס לשיפוץ או להוצאה משמעותית. לעיתים גם וילון בעל נפילה עשירה או שמיכה רכה המונחת על הספה יוצרים את אותו אפקט של חמימות ועומק שמעצבים מבקשים להשיג. חשוב גם לזכור שטקסטורות אינן עומדות בפני עצמן. התאורה היא זו שמעניקה להן חיים. אור טבעי או תאורה חמימה מדגישים את משחקי האור והצל שנוצרים על גבי הקטיפה ועל פני בדים מחוספסים, ולכן כדאי להימנע מתאורה לבנה וקרה שעלולה לשטח את המראה ולהעלים את כל העושר החומרי.
אולי השינוי המשמעותי ביותר שמביאה איתה מגמת הטקסטורות הוא שינוי תפיסתי. במשך שנים נמדדה יוקרה בכמות, בגודל או במחיר. היום היא נמדדת בתחושה. בית אינו חייב להיות מלא בפריטים יקרים כדי להרגיש מעוצב. לעיתים די בבחירה נכונה של חומרים, בשילוב מושכל בין מרקמים וביכולת ליצור שכבות של עניין כדי להפוך חלל פשוט למקום שנעים להיות בו. בסופו של דבר, טרנדים באים והולכים, אבל קטיפה וטקסטורות מספרים סיפור עמוק יותר על הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות. אחרי שנים של מינימליזם כמעט סטרילי, נדמה שאנחנו מחפשים שוב את הרכות, את החום ואת התחושה האנושית. בית יפה כבר אינו רק כזה שנראה טוב בתמונה. הוא בית שמזמין לגעת בו, להתכרבל בו ולהרגיש בו באמת בבית.
התרעות פיקוד העורף