מה עושים עם לול תרנגולים ישן ונטוש שעומד בקיבוץ? במקרה הזה, במקום להרוס ולבנות מחדש, החליטו להפוך אותו לחלל מסוג אחר לגמרי: סטודיו לפילאטיס מכשירים וקליניקה לטיפולי ספורט, שנועדו להרגיש פחות כמו חדר אימונים ויותר כמו בית.
במבנה בן כ-200 מ"ר בקיבוץ להבות חביבה, שעבר במשך השנים מהלול המקורי למבנה ריק, נוצר לאחרונה חלל חדש שתוכנן סביב רעיון פשוט: לגרום למי שנכנס אליו לרצות להישאר - וגם לחזור.
העבר לא נמחק לגמרי
האתגר היה לא קטן. המבנה המקורי כלל למעשה קירות בלבד, והיה בעל אופי תעשייתי למדי. במקום להסתיר את העבר שלו, בחרה ברנדס דווקא להשאיר חלק ממנו גלוי ולשלב אותו בתוך העיצוב החדש.
כך למשל, קיר בטון ועמוד בטון מקוריים נשארו חשופים והפכו לאלמנט עיצובי. מולם נכנסו חומרים טבעיים ורכים יותר - פרקט עץ בהיר, ספסל מעץ טיק, במבוק, צמחייה וצבעים שמתחברים לסביבה הקיבוצית והירוקה.
אחד האלמנטים הבולטים בחלל נמצא דווקא בכניסה. במקום לקבל את פני המתאמנים ישירות עם שורת מכשירי הפילאטיס, נבנתה פינת ישיבה שמזכירה סלון ביתי: ספה, שטיח, שולחן צד ושמיכה. זו למעשה "פינת צ'יל", שנועדה לאפשר למתאמנים לשבת לפני או אחרי האימון, להירגע ואפילו פשוט לדבר.
הפרדה עדינה בין החללים
גם עמודי במבוק שהוצבו באזור הכניסה אינם רק אלמנט דקורטיבי. הם יוצרים הפרדה עדינה בין אזור ההמתנה וההתארגנות לבין חלל האימונים, מבלי לסגור אותו לחלוטין.
העיצוב ממשיך את אותו קו גם בתאורה. לצד תאורה פונקציונלית שמאפשרת לקיים את האימונים, שולבה תאורת קיר היקפית שמעניקה לחלל אווירה רגועה יותר. מעל אזור העבודה והמטבחון הוצב גוף תאורה עשוי ראטן, שמחזק את התחושה הביתית.
גם החללים שמסביב לסטודיו קיבלו טיפול דומה. אזור ההתארגנות כולל מקום לחליצת נעליים ואחסון חפצים, במטבחון הפתוח אפשר להכין שתייה חמה או קרה, ואפילו השירותים עוצבו באופן שמתרחק מהמראה הפונקציונלי המוכר של חדרי כושר וסטודיו - עם ריצוף צבעוני וצמחייה.
"תחושת שייכות, רוגע ורווחה"
אבל מאחורי העיצוב יש גם מחשבה התנהגותית. לדברי ברנדס, המטרה לא הייתה רק ליצור חלל שנראה טוב בתמונות, אלא כזה שישפיע על התחושה של מי שמשתמש בו.
"אנשים לא מתמידים באימונים רק בגלל המכשירים. הם מתמידים בגלל איך שהמקום גורם להם להרגיש", היא אומרת. לדבריה, כשהגיעה למבנה הישן, האתגר היה להפוך אותו ממבנה תעשייתי ורעוע לחלל חם ועוטף.
"עיצוב טוב לא נמדד רק באסתטיקה או ביופי בתמונה, אלא בהשפעה שלו על ההתנהגות שלנו", מוסיפה ברנדס. "כשחלל מעניק תחושת שייכות, רוגע ורווחה, הרבה יותר קל לחזור אליו שוב ושוב".
במקום למחוק את ההיסטוריה של המבנה, הפרויקט בחר אפוא להשתמש בה כחלק מהסיפור: הבטון נשאר, החומריות המקורית קיבלה מקום, אבל כל מה שסביבה השתנה - מעץ ובמבוק ועד תאורה, טקסטיל ופינת ישיבה שמנסה לגרום למתאמנים לשכוח לרגע שהם נמצאים בתוך מבנה שהיה פעם לול.
וזה אולי השינוי המעניין ביותר בפרויקט: לא רק להפוך לול לסטודיו, אלא להפוך מקום שנועד במקור לבעלי חיים לחלל שמבקש לייצר עבור בני אדם תחושה של שייכות, רוגע ובית.
התרעות פיקוד העורף