מה הקשר בין מטקות, מוזיאון תל אביב לאמנות וצבע פרימיום חדש לקירות?

לכאורה מדובר בשלושה עולמות שונים לגמרי. בפועל, החיבור ביניהם הוליד יצירת אמנות גדולה, צבעונית ותל אביבית במיוחד, וגם מהלך שמבקש להכניס את עולם הצבע למקום שבו בדרך כלל מדברים על אמנות, עיצוב ותרבות

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
קיץ תל אביבי, נומה בר
קיץ תל אביבי, נומה בר | צילום: דניאל חנוך
3
גלריה

יש דברים שאי אפשר להסביר למי שלא גדל בישראל. מטקות הן אחד מהם. שני אנשים, מחבטי עץ, כדור קטן, חוף ים, שמש קופחת ובעיקר הקצב הבלתי פוסק של הכדור שעובר מצד לצד. עבור מי שמכיר את הסצנה, מטקות הן לא רק משחק. הן חלק מהפסקול של הקיץ הישראלי. בדיוק את הרגע הזה בחר המאייר הבינלאומי נומה בר לתפוס בעבודה חדשה וגדולת ממדים שהוצגה במסגרת תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל במוזיאון תל אביב לאמנות. בר, שחוקר לאורך שנים את האופן שבו בני אדם מתקשרים זה עם זה, בחר לקחת את אחד הסמלים הכי מזוהים עם תל אביב ולהפוך אותו ליצירת אמנות. אבל כאן מגיע הטוויסט: היצירה אינה עשויה רק מצבע על קנבס. בר בנה סצנת חוף שלמה באמצעות מטקות אמיתיות וכדורים, וצבעי טמבור הפכו לחלק בלתי נפרד מהעבודה.

התוצאה היא מחווה ענקית לעיר, אבל גם הרבה יותר מזה. במקום להתבונן במטקות רק כאובייקט או במשחק כפעילות ספורטיבית, בר מתעניין במה שקורה בין האנשים. מה הם חושבים? מה הם רואים? איך הם מתקשרים בלי לומר מילה? ומה קורה במרווח שבין הכדור שיוצא לבין הרגע שבו הצד השני מנסה להחזיר אותו? "אני אוהב מטקות", אמר בר, ותיאר אותן כפעילות פשוטה אך עוצמתית, מעין דיאלוג מטאפורי בין שני צדדים. מבחינתו, ההליכה על חוף הים בקיץ הישראלי, בין עשרות משחקי מטקות, היא חוויה שמכילה בתוכה שני רגשות מנוגדים: שמחה וחופש מצד אחד, והפחד הקטן והמאוד ישראלי לחטוף כדור מצד שני. וזה בדיוק מה שהופך את היצירה למעניינת. היא אינה מנסה לצייר את תל אביב כפי שהיא נראית בגלויות. היא לוקחת רגע יומיומי, כמעט בנאלי, ומסתכלת עליו מחדש.

קיץ תל אביבי, נומה בר
קיץ תל אביבי, נומה בר | צילום: דניאל חנוך

כשצבע הופך לחומר אמנותי

היצירה של נומה בר הוצגה במסגרת שיתוף פעולה בין מוזיאון תל אביב לאמנות לבין טמבור, המציינת השנה 90 שנה להיווסדה. עבור טמבור, החיבור לעולם האמנות אינו מסתכם בחסות לאירוע. הוא מגיע במקביל להשקת UNIQUE צבע פרימיום חדש לקירות פנים, המבוסס על טכנולוגיית CHROMAFUSE . הצבע החדש, שצפוי להיות מושק רשמית בנובמבר, נועד לפנות לקהל המקצועי ולמקם את טמבור בקטגוריית צבעי הפרימיום לקירות פנים. קהל היעד כולל אדריכלים, מעצבי פנים ובעלי מקצוע שמחפשים, על פי החברה, מוצרי גמר ברמת ביצוע גבוהה. בלב סדרת UNIQUE נמצאת טכנולוגיית CHROMAFUSE, טכנולוגיה ישראלית שמיועדת לאפשר מיזוג מדויק של פיגמנטים ולייצר עומק ועושר בגוון. הגימור המתואר הוא קטיפתי ואלגנטי, במראה Egg-shell, שנועד להעניק לקיר לא רק צבע אלא גם נוכחות חומרית.

וזה אולי המקום שבו החיבור בין טמבור לנומה בר מתחיל להיות הגיוני. כי צבע בעולם העיצוב הוא אף פעם לא רק צבע. הוא משנה את האופן שבו אנחנו חווים חלל, יוצר אווירה, מדגיש חומר, מגדיר קנה מידה ומשפיע על התחושה שלנו בתוך מקום. בעולם האמנות, צבע עושה בדיוק את אותו הדבר, רק בשפה אחרת.

קיץ תל אביבי, נומה בר
קיץ תל אביבי, נומה בר | צילום: דניאל חנוך

90  שנה של ישראל על הקירות

יש גם סיפור ישראלי רחב יותר מאחורי המהלך. טמבור מציינת השנה תשעה עשורים לפעילותה. מה שהחל בשנת 1936 כ"טמבוריה" קטנה בצפת הפך במהלך השנים לאחד המותגים המזוהים ביותר עם עולם הבנייה, השיפוץ והצבע בישראל. הנוכחות של טמבור לאורך השנים אינה מסתכמת בקירות של בתים פרטיים. החברה הפכה לחלק מתשתית הבנייה הישראלית, עם פעילות בפרויקטים רחבי היקף וביישומים תעשייתיים. 90 שנה הן הרבה יותר מציון דרך עסקי. הן כמעט חתיכת היסטוריה ישראלית. דורות של ישראלים גדלו עם הצבעים, החומרים והאריזות של המותג, ובאופן כמעט בלתי מודע טמבור הפכה לחלק מהאופן שבו המדינה נראית. עכשיו, דווקא בשנת ה-90, החברה מבקשת לדבר בשפה מעט אחרת. פחות "איזה צבע לצבוע את הקיר?" ויותר "מה צבע יכול לעשות לחלל?" והבחירה בנומה בר אינה מקרית. המאייר ידוע בעבודות שמחברות בין אנשים, תנועה, מרחב ודימויים יומיומיים. ביצירה החדשה הוא לוקח את תל אביב כמו שהיא: ים, שמש, אנשים, משחק, חופש וקצת כאוס, ומרכיב מהם תמונה חדשה.

ואולי זו גם הסיבה שהמהלך הזה עובד. הוא אינו מנסה להפוך את הצבע למשהו נשגב ומרוחק. להפך. הוא מחזיר אותו למקום שממנו הכול מתחיל: החיים עצמם. מטקה היא צבעונית, רועשת, ישראלית ומעט כאוטית. מוזיאון הוא בדרך כלל המקום שבו אנחנו מצפים לראות אמנות "רצינית". וטמבור היא חברה שרובנו פוגשים דווקא ברגעים מאוד פרקטיים: כשמשפצים, בונים, צובעים או מעצבים בית. שלושת העולמות האלה נפגשים ביצירה אחת ומייצרים שיחה מעניינת על הדרך שבה עיצוב ואמנות מחלחלים לחיים שלנו, לפעמים בלי שנשים לב. כי בסופו של דבר, תל אביב אינה רק קו הרקיע שלה, בתי הקפה או חוף הים. היא גם הרעש של המטקות, האנשים שחולפים זה ליד זה, השמש שנשברת על המים והצבעים שאנחנו זוכרים ממנה הרבה אחרי שהקיץ נגמר. בין קיר למוזיאון, בין פיגמנט ליצירת אמנות ובין משחק מטקות פשוט לדיאלוג אנושי מורכב, מסתבר שצבע יכול להיות הרבה יותר ממה שנדמה לנו. לפעמים הוא פשוט הדרך שבה אנחנו זוכרים מקום.

תגיות:
עיצוב
/
תערוכה
/
טמבור
/
מוזיאון תל אביב
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף