כתבתנו הללי ז'בוטינסקי החליטה לבקש את עזרת ציבור העוקבים שלה בפייסבוק בחיפוש אחר אהבה. בדרך היא גילתה שהיא ממש לא הראשונה לנסות את השיטה, ואפילו למדה שיעור חשוב על כוחה של חוכמת ההמונים, על נורמות חברתיות ועל זוגיות באור הזרקורים.

זה לא סוד שאקט החיזור הקלאסי הפך בשנים האחרונות למצרך נדיר יותר ממקום חנייה פנוי במרכז תל אביב. את הפרחים החליפו לייקים אקראיים, את המבטים הנרגשים סלפיז זוגיים מנומנמים ואת מכתבי האהבה- אייקונים של חתולים בווטסאפ. "צריך לשחק את המשחק"; "המפתח הוא במסתורין"; ו-"גברים אוהבים ביצ'יות" - אלו הן המנטרות הרומנטיות שעליהן גדל דור שלם של רווקים ורווקות, המנסים בימים אלה לפלס את דרכם בנבכי שוק הפנויים- פנויות המתסכל ואכול הפוזה. אבל מה קורה כשמישהו או מישהי מחליטים לזרוק לפח את ספר חוקי החיזור הנונשלנטי ולנצל את כיכר העיר החדשה, כלומר את הפייסבוק, לא רק לצורכי פטפוט, אלא בשביל לצעוק: "תעצרו את הפיד, אני מחפש אהבה!".

חשמלית ושמה תשוקה

לפני כחודש עליתי על הרכבת לחיפה. זה היה יום עבודה ארוך מדי, שנגמר בשיחה הזויה על רציף הרכבת עם בחור חמוד בשם שלומי. הוא הציע לי לפספס רכבת אחת כדי שנכיר טוב יותר, אבל העייפות גברה עלי ומיהרתי הביתה. כמה שניות אחרי שעליתי לרכבת – התחרטתי, אבל הדלתות כבר היו סגורות. אולי הייתה זו העייפות ואולי הרצון העז לא להישאר עם תחושה מרה של "מה היה קורה אילו"- כל מה שאני יודעת הוא שהחלטתי שלא לפספס את ההזדמנות. נכנסתי לפייסבוק וכתבתי פוסט שבו ביקשתי מהחברים שלי לעזור לי למצוא אותו, לאתר את שלומי.

"לא חשבתי, כתבתי. האמת שממש לא חשבתי על ההשלכות", מתוודה הדסה ששי (29) מירושלים, שממש כמוני ניסתה לאתר בחור שבו נתקלה בתחנת הרכבת. לפני כשנה היא עלתה על הרכבת הקלה בערב ירושלמי קר ו"איבדה" בחור חמוד שאיתו פלרטטה במבטים. גם היא ביקשה את עזרת הרשת החברתית באיתור הבחור. "ירדתי מהרכבת, פגשתי חברה ברחוב ועשינו שיחה ארוכה על דברים מוחמצים" היא מספרת, "חזרתי הביתה והחלטתי שלא משנה מה, אני חייבת להוציא דברים אל הפועל. הפוסט שכתבתי פנה לחברים שלי, אבל אז תפס תאוצה שממש לא ציפיתי לה".

התגובות שלהן זכתה ששי, ממש כמו אלו שלהן זכיתי אני, היו מעורבות: החל מכאלו שהתלהבו מהאומץ ועד כאלו שחשבו שמדובר באקט נואש. מלבד זאת, היו כאלו שטענו כי העובדה שאנחנו, הבחורות, לקחנו יוזמה ועשינו צעד – העמידה אותנו במקום נחות. "אני לא חושבת שזה היה צעד אמיץ ", טוענת ששי, "מעשה אמיץ היה לגשת אליו ולדבר איתו באותו הרגע, לא לכתוב אחר כך פוסט בפייסבוק. וכמובן, היו את אלו שכתבו שיצאתי נזקקת".

סטטוס בסרנדה

אני מוכן / מתן גולצמן

אני מוכן לאהוב אותך יותר מכל אחת אחרת

אני מוכן להתמסר אלייך בכל מאודי

אני מוכן להביט ישר אל תוך עינייך

אני מוכן להכניס אותך אל תוך ביתי.

אני מוכן להשאיר בשבילך את האור דולק כל הלילה

אני מוכן לשבת טרוט עיניים עד שתחזרי

אני מוכן להקשיב לכל מה שתגידי

אני מוכן להבין אותך, לא משנה מה תאמרי.

אני מוכן לספר לך את כל מה שתרצי עלי לדעת

אני מוכן לחלוק איתך חוויות שאף אחד מעולם לא שמע

אני מוכן להתמודד עם כל מכאובייך

אני מוכן לקבל אותך על כל קשת רגשותייך.

אני מוכן לטייל איתך מעלות השחר ועד לשקיעה

אני מוכן להביא אותך אל כל מקום, בכל שעה

אני מוכן לשמח אותך בכל יום מחדש

אני מוכן להצחיק אותך כאילו לא ראיתי מעולם את חיוכך.

אני מוכן ללחוש ברכות מילים של אהבה אל תוך אוזנך

אני מוכן לחבק אותך בעוצמה לכמה זמן שתרצי

אני מוכן ללטף בעדינות את ראשך, את צווארך, את אפך ואת לחייך

אני מוכן לנשק אותך בתאווה כאילו לא ידעתי מעולם את שפתייך.

ואת, האם תהיי מוכנה לעשות רק דבר אחד – להיות שלי?

* * *

אני מתן, יזם אינטרנט בן 35.

אוהב מוזיקה, כתיבה, קולנוע ואוכל איטלקי.

ואני מוכן.

כבעל עסק לשיווק מקוון, מתן גולצמן (36) מחיפה, היה אמור לנחש שהלחיצה על כפתור ה-"פרסם" עשויה להכניס אותו למסע מוזר ומרגש בארץ הפוסטים הויראליים. בחודש אוקטובר האחרון כתב גולצמן שיר שבו הצהיר על מוכנותו לקשר רציני, ואז פרסם אותו לעיני כל בעמוד הפייסבוק שלו. "הבנתי שמה שאני רוצה זה שמישהי שמתחברת ומחפשת דברים דומים מהקשר הזוגי שלה תיחשף לשיר", הוא מספר, "הציפייה שלי הייתה שאנשים שמכירים אותי טוב באופן אישי ומכירים בחורה שעשויה להתאים לי, יעשו את השידוך. חשבתי שנייה לפני שלחצתי על 'פוסט', אבל הרגשתי טוב מאוד לגבי זה, הביטחון היה מלא".

מהר מאוד גילה גולצמן שבפייסבוק כמו בפייסבוק, הפרטי הפך מהר מאוד לציבורי. הפנטזיה שלו על שידוך מושכל בין חברים, הפכה במהרה לסנסציה מקוונת. "פרסמתי את הפוסט מוקדם מאוד בבוקר. וחשבתי לעצמי, 'טוב נו, אפרסם, אלך לישון וכשאקום אראה מה קורה'. פרסמתי ונשארתי ער עוד קצת. ברגעים האלה כבר התחילו להגיע אלי הודעות ראשונות", הוא משחזר, "כשהתעוררתי והדלקתי את הטלפון לא הבנתי מה קורה. היו לי שם ערימות של התראות; עשרות הודעות והצעות חברות. הייתי פשוט המום".

גולצמן טוען שהוא לא פחד לצאת רכרוכי מדי, או לא קולי כשהוא בחר לשפוך את רגשותיו אונליין, להיפך. "נכון, עשיתי משהו שנחשב מאוד לא מאצ'ואי ובעיני זה נפלא, כי אני לא כזה. התגובות השליליות שקיבלתי היו טיפה בים – ונחשפתי אליהן באופן עקיף", הוא מספר," אלה היו גברים שנופלים לתדמית המאצ'ו הממוצע, כלומר מאוד לא מחוברים לצד הרגשי שלהם וייתכן שהם מרגישים מאוימים מגברים כמוני. ככלל, כל החוויה גרמה לי להבין משהו נפלא: יש המון נשים שמחפשות מישהו כמוני. ובכל אופן, מישהי שרוצה גבר שהוא איש מערות – השיר שלי לא ידבר אליה".

זוגיות מרובת משתתפים

אחת הבעיות המרכזיות שכרוכות בבקשת עזרה מהציבור, או לפחות אספקט שיש לקחת בחשבון כשנוקטים בגישה ישירה כזאת, היא העובדה שהציבור ירצה לדעת בדיוק מה עשית עם העזרה שלו, בכל רגע נתון. מאחר שזוגיות היא מערכת אינטימית ורגישה במיוחד, בעיקר בשלביה הראשונים, לרעש התקשורתי עלולות להיות תוצאות הרות אסון - על הזוג הטרי או על האגו של מחפש האהבה, אם ספג דחייה. "יום או יומיים אחרי הפרסום, פורסמה כתבה בכלי תקשורת גדול, שהוציאה את הסיפור מפרופורציות: פתאום מה שהיה בגדר פלרטוט הפך לאהבה ומה שעבר לי בראש זה – 'וואו, רק רגע! אני לא מאוהבת!' זה כבר לא היה אישי ולא שלי".

ששי מצאה לבסוף את הבחור שלה אחרי שחבר שלו פנה אליה ונתן לה את שמו. ששי פנתה אליו בפייסבוק והסתבר שהוא נורא ביישן. "הוא כתב לי שאמנם הוא גם הסתכל עלי אבל הוא בן 24 ואני בת 29 וזה טיפה גדול עליו", היא מספרת, "מסתבר שהוא לא פנה אלי ברכבת לא כי הוא השתפן, אלא כי הוא ביישן. וכששני אנשים ביישנים מאוד, 15 דקות התהילה האלו הן עוד יותר מוזרות. לצערי, מרוב לחץ, הוא לא רצה להיפגש איתי". ששי, שידעה שחברי הפייסבוק שלה מחכים לעדכון, כתבה פוסט תודה כללי ולא חשפה בפניהם את האמת.

למרות מאות הפניות שקיבל מרווקות מכל רחבי הארץ, גם גולצמן טרם מצא זוגיות בעקבות פרסום הפוסט. "היו לי המון חברים שחשבו שאני צריך לצאת עם כמה שיותר, לא לפספס את המומנטום, לקבוע כמה דייטים בשבוע", הוא מספר, " אבל החלטתי להישאר נאמן לעצמי ולהתמקד. עם כל בחורה שנפגשתי, רציתי לראות גם מהצד שלי וגם מהצד שלה אם יש חיבור וכימיה ורק אחר כך בעצם להגיב לעוד מישהי שפנתה אלי". בפועל, גולצמן נפגש עם מספר מצומצם של בחורות שאיתן הייתה סקרנות הדדית ורצון להיפגש. כרגע הוא עדיין מחפש. "הנקודה הייתה להכיר מישהי אחת, ועוד לא מצאתי אותה. אנשים נוטים להעריך שהסטטוס שלי כבר לא רלוונטי – אבל הם טועים".

גם המקרה האישי שלי ושל שלומי, לא הסתיים כמו אגדה דביקה של דיסני. נפגשנו ויצאנו כשבועיים, אבל מעבר להייפ, בבחינה אישית ומדוקדקת של הדינמיקה – לא התאמנו. כמה שעות לפני כתיבת שורות אלו, הוא התקשר לסגור עניינים באופן סופי. האם אני מתחרטת על החשיפה ועל היוזמה? ממש לא. על אף התוצאה, אני מעדיפה את התרחיש שבו ניסיתי וגיליתי שזה לא זה. נוסף על כך, היה נפלא לגלות, ולו לרגע קט, באיזה חום אנשים, גם זרים לגמרי, מגיבים אלייך כשהמסכה נושרת ואת פונה אליהם בבקשה כנה.

"יש הרבה אנשים שמרגישים שבישראל האנשים קשים ויש המון ציניות, קנאה וצרות עין", מסכם גולצמן, "אני לא תמים, אני יודע שהדברים האלה קיימים אבל מה שהרגשתי כאן זה אוקיינוס של טוב לב. אנשים התחברו לרומנטיקה, לתוכן של הדברים". כמוני, גולצמן גם הוא מרגיש שהוא יצא מחוזק ומלא תובנות חדשות מהחוויה. "היום, אם יוצא לי להיתקל במישהי שמעניינת אותי – אני פשוט פונה אליה. אם נחשפתי בצורה כל כך עמוקה לכל כך הרבה אנשים, לא ייתכן שלא אעז להיחשף בפני מישהי אחת, פנים אל פנים".

מדברים לקיר

"שמתי לב שאנשים מחפשים ערך ברשתות החברתיות, ומי שמספק להם אותו נהנה מחשיפה ומחיבוק", מספר יובל אברמוביץ', מחבר "הרשימה", יזם, מרצה ואושיית רשתות חברתיות, "הבנתי שהנושא של הגשמת חלומות הוא נושא המשותף לכל האנשים בעולם ללא קשר לגיל, למין ולגזע". אברמוביץ' טוען שכדי לקדם את המטרות האישיות שלנו, אחד הכלים החזקים ביותר בנמצא הוא פרסומן ברשתות החברתיות ככלל, ובפייסבוק בפרט.. ולא, הוא ממש לא חושב שיש בשיתוף החלומות והבקשות הכי כמוסים שלנו בפני העוקבים משהו לא מגניב. "זה הרבה יותר 'לא מגניב' לקטר על ראש הממשלה או על מחירי המילקי. זה הרבה יותר 'לא מגניב' להיות ציניים כל הזמן או לספק פאנצ'ים קומיים שמעתיקים מאתרים בחוץ לארץ", הוא טוען, "הכוח של הרשתות ושל האנשים הוא כוח של כור גרעיני חיובי ומי שמוותר על השימוש בכלי החינמי הזה, מחמיץ".

אבל איך מתגברים על החסמים, אוזרים אומץ ומסירים את המסכות?
"כמאמר הקלישאה: מתחשלים. אני חייב לומר שאישית, לא ראיתי תגובות ציניות של אנשים על הקירות של אנשים שנחשפו. יכול להיות שההערות האלו נכתבות בפרטי או שאנשים מסמסים למישהו 'למה כתבת את זה?' בכל מקרה, נתקלתם באנשים ציניים ושליליים? תעיפו אותם! הרשת החברתית היא עולם מקביל לעולם המציאות והחוקים בה הם של כל משתמש ומשתמש לעצמו. אצלי בדף, לדוגמה, אין מקום לציניות או לקללות ואנשים כאלו נמחקים לעולמי עולמים כדי שלא אצטרך לראות יותר את הפרצוף שלהם".

מי רוצה להכיר את האישה שבקיר?