הפעילות של כהנא ושותפותיה למאבק היא הרבה יותר נרחבת, ומתמקדת לא רק במועדוני החשפנות. "אנחנו מתמקדות במיגור תעשיית הזנות בישראל", היא מבהירה. "הנתונים מראים שמאז שאושר בכנסת החוק לאיסור צריכת זנות, שצפוי להיכנס לתוקף ביולי 2020, יש ירידה דרסטית בצריכת הזנות. החוק אושר בקריאה טרומית ב-2017, ובשנה הראשונה מאז - הייתה עלייה של 210% בפניות של נשים לשיקום, כאלה שהחליטו לצאת מהזנות. העלייה בפניות המשיכה גם לאחר שהחוק אושר בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו רואות שהחוק כבר מגשים את המטרה שלו. יש כל הזמן עלייה דרסטית בפניות לשיקום, כאשר נשים שיוצאות מהזנות אומרות שאין לקוחות, ושלסרסורים כבר אין מוטיבציה לגרור אותן פנימה, כי זה לא כלכלי. הן מרגישות שסוף-סוף המדינה רואה אותן, שהמדינה שמה להן גדר".
כהנא מודה שמה שמניע אותה בפעילותה הוא חוסר צדק. "כשאני נתקלת בחוסר צדק, זה נותן לי כוחות לפעול כדי לתקן זאת", היא אומרת. "זנות היא אחד מהמקרים האלה של חוסר צדק. אני לא יכולה להיות אדישה כשאני יודעת שאני יכולה לשנות, לעזור. אבל אני גם מאוד חיה את המורכבות. אחרי סגירת המועדונים, למשל, הצלחתי לשמוח אולי בערך עשר דקות, כי הדבר היחיד שהנפש שלי עסוקה בו כעת זה מה יהיה עם הנשים הללו עכשיו. אני מאמינה שהצעד הזה של הסגירה הוא הכי נכון, אבל כשנלחמים בתעשיית הזנות אי אפשר לעשות זאת בלי לראות את הנשים שהחיים שלהן מאוד מושפעים גם מההצלחות שלנו. בטווח הקצר, הן לא תמיד מסכימות איתנו, אבל אני מאמינה שלטווח הארוך מדובר בצעד הכרחי. ההפסקה של הניצול הזה, בממדים האדירים שלו, חייבת לקרות".
כהנא פגשה ופוגשת במהלך פעילותה נשים רבות ומגוונות, שעסקו או שעדיין עוסקות בזנות. "לפעמים המאבקים האלה נראים כאילו אנחנו נגדן, אבל אנחנו לא", היא מבהירה. "רוב המפגשים שלי איתן מתחילים בחיבוק, ובסופו של דבר - את רואה נשים מאוד אמיצות, שנאלצות לשרוד מציאות מאוד קשה. נכון שיש גם נשים - ובמיוחד אלה שנחשפות בתקשורת - שהזנות כנראה בסדר להן, כמו שהן אומרות. אני לא מערערת על כך, אבל בשיחות שלי איתן, כשהן שואלות אותי מה אני רוצה מהן, אני מסבירה שלא מהן אני רוצה. אני מבהירה שאני פועלת למען אוכלוסיות שמאוד סובלות בזנות, וזה הרוב המוחלט. אלה קורבנות סחר, קטינות וגם נשים בגירות ישראליות, שלילה אחרי לילה צריכות לקבל עשרות לקוחות. אני והשותפות שלי מבקשות לשים לזה סוף".
התרעות פיקוד העורף