מיכל דליות מייעצת: מה עושים עם התקפי זעם אצל ילדים?

“מהדברים שאת מתארת עושה רושם שהילדה יודעת שהיא לא תוכל באמת לצאת מבית הספר, אבל היא כנראה כבר למדה מהמורה שאת תבואי לקחת אותה, וזו הייתה לדעתי הטעות של בית הספר. אם הילדה מסתובבת בחצר בית הספר, והיא אינה יכולה לצאת לרחוב וחלילה להידרס, או שאף אדם זר לא יכול להיכנס לשטח בית הספר, ולבית הספר יש ביטוח תאונות אז למה בעצם את צריכה לבוא לקחת אותה? שהילדה תשב בחצר עוד שלוש שעות. ברגע שהיא יצאה החוצה לחצר ובאת לקחת אותה – זהו, הילדה הזו כבר הבינה. יכול להיות שהילדה הזו באמת אימפולסיבית, וזה משהו שאנחנו מכירים אותו. מעבר לזה, יכול להיות שיש פה ילדה מפונקת, דעתנית, עקשנית. פעם היו קוראים לזה ככה, לא היו מבינים שהילדה נמצאת במצוקה. אני רוצה שתשימי לב שהילדה מוכיחה לעצמה ולך שהיא תשלוט במצב, שהכל יקרה כמו שהיא רוצה. ברגע שהיא באמת מצליחה לשלוט, היא לומדת גם להקצין את התגובות שלה. לכן, כשהיא בורחת מהכיתה, את לא אמורה ללכת לקחת אותה. את צריכה למצוא פתרון אחר, אולי להצמיד לה חונכת? כך גם בבית - ילדה בת 8 שמתפרצת ומאיימת על אמא שלה? מישהו צריך לקרוא אותה לסדר. צריך להציב גבול. את צריכה לפעול אחרת ובכך ללמד את הילדה להתנהג אחרת. לכן, אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים על מנת לשפר את המצב ולסייע לילדה”.

“גמילת לילה שונה מגמילת יום, אי אפשר לדרוש מילד להתאפק ולא לעשות פיפי במיטה, הוא ישן. אני לא יודעת מה קרה, ומה גרם לו לחוות רגרסיה, אבל בינתיים אני מציעה שתניחו לו ואל תעשו מזה עניין או תכעסו. אם הוא הצליח להתאפק במשך כמה שבועות הוא יצליח גם להבא. בינתיים, תגידי לו, ‘מתוקי, שמנו לב שלאחרונה ממש קשה לך ללכת לשירותים בלילה - אולי בגלל שקר, אולי בגלל שאתה שותה הרבה ויש לך הרבה פיפי. לכן, קנינו לך תחתוני לילה’. כמובן שאל תגידי לו שמדובר בחיתול”.

“מה שאת מתארת עושה רושם שמדובר בבעיות בוויסות החושי. בעיות אלו מגיעות לידי ביטוי במגוון רחב של אופנים: לעתים יש קשיים במגע, ולכן ילדים ממש מתלוננים על תוויות החולצה או סוג הגרביים. לעתים יש לילדים עם בעיות בוויסות חושי קושי רב עם ריחות ומרקמים מסוימים. על כן, אנחנו נשים לב שזה יבוא לידי ביטוי באכילה שלהם. אפשרות נוספת היא קושי רב עם קולות ורעשים מסוימים שאותם קשה להם לשמוע, ואפילו קושי עם אנשים מסוימים. ילדים רעבים אוכלים. אם הוא לא אוכל איתכם, גם כשאת מגישה לו את המאכלים שהוא הכי אוהב, כנראה שיש כאן משהו עמוק יותר. התפקיד שלך הוא להוציא את הדפוסים המלחמתיים מהילד הזה, והדרך לעשות את זה היא לא באמצעות מלחמה. אני ממליצה בחום על הדרכה הורית, ומעבר לזה כדאי מאוד לפנות לרופא שישלים בינתיים את התזונה שלו באמצעות תוספי מזון כאלה ואחרים”.