"עוד אפשרות שיכולה להתאים לחלק מהאנשים היא פשוט להגיע אליה בלי הילד, ובכל פעם להמציא סיבה לכך שהוא לא מגיע להתארח אצל סבתא. אני חושבת שיכולה להיות דרך אמצע: להגיד לסבתא שהילד קפדן, להזכיר שגם בבית הוא מאוד בררן, ולבקש ממנה לא להפציר בו לאכול – רוצה לאכול? שיאכל. לא רוצה? הכל בסדר, שלא יאכל. תבהירו לה שהוא לא יאכל, ופשוט קחו אותו אליה כדי שתהיו כל המשפחה יחד. יכול להיות שהיא תיפגע, אבל יהיה שקט במקום הזה – אתם לא תרגישו לא נעים, כי אמרתם לה את האמת, בלי להרחיב יותר מדי".
"הביאי בחשבון שהיא תבוא אחרייך ותטיח בך כל מיני האשמות, אבל עמדי מאחורי המילים שלך ואל תעני לה. היא מצפה שהיא תחליש אותך ושבסוף את תישברי – הרבה פעמים הילדים משגעים אותנו, ובסוף אנחנו אומרים להם, 'טוב, די כבר... קח את מה שאתה רוצה ולך'. הילדה שלך מחכה לרגע הזה שבו את תגידי לה 'בסדר', אבל כיוון שהרגע הזה לא עומד להגיע, אני מציעה שתפסיקי לדבר על זה. אל תישברי, ותגידי לה שאת פשוט לא רוצה לדבר על זה יותר כדי לא לריב איתה. היא לא תשתנה. את צריכה לעשות את מה שאת עושה, והיא תבין שאי אפשר".
"בנוסף, את יכולה לקבל שיתוף פעולה מאמא של החבר. תתקשרי אליה ותגידי לה, 'הילדים חברים והם מתוקים אמיתיים. היא רוצה לישון אצלו, אבל זה לא מתאים. אני מבקשת את שיתוף הפעולה שלך. כשאת רואה את הבת שלי, אני אשמח אם תוכלי להגיד לה, 'אמא דיברה איתי, ואני יודעת שהיא לא מרשה לך לישון פה. גם אם תבקשי לישון כאן אני אבדוק עם אמא שהיא מסכימה כי אני לא אעשה דברים מאחורי הגב שלה'. את גם יכולה להגיד לבת שלך שאם זה ימשיך, את תיפני לאמא של החבר ותגידי לה את זה. אנחנו, ההורים, עושים המון דברים שמעצבנים את הילדים שלנו. אם היא הייתה ילדה מרדנית מאוד, היא הייתה ישנה אצלו בלי לדבר איתך על זה. אתם סמכותיים בעיניה, היא מעריכה אתכם, והיא לא מורדת עד הסוף".
סייעה בעריכת הכתבה: עדן בן ארי
התרעות פיקוד העורף