“את מתארת פה את שני הדברים הכי שכיחים שילדים עושים: משיכות זמן, ומאבק. היא מושכת את הזמן עד שהיא ניגשת לשטוף פנים, עד שהיא מסיימת לנעול נעליים, עד שהיא עונה לך. והיא נוגעת במה שלא צריך, היא עושה דווקא. מדובר בשתי האסטרטגיות השכיחות בקרב ילדים, שמפעילות את המבוגרים סביבם".
"למה הכוונה? לפי מה שאת מתארת, את כאילו עובדת אצל הילדה הזו. ואת צריכה לשנות את זה. גשי לילדה המתוקה, ותראי לה את השעון. תגידי לה שבכל רגע שהמחוג יהיה על מספר אחר היא צריכה לסיים משימה אחת מהמשימות שהיא עושה בבוקר. נניח, להתלבש, לנעול נעליים, לשתות תה וביסקוויט. ושאם היא לא תהיה מוכנה, את פשוט תיקחי אותה כמו שהיא, כי את ממהרת לעבודה".
"שימי את הבגדים שלה בשקית, ושאחת הגננות תלביש אותה. הביאי בחשבון שברגע שאת אומרת את זה, עלייך לעמוד מאחורי המילים שלך, כי היא תנסה אותך. בכל מה שקשור לסידור הצעצועים שלה בבית, תגידי לה שבגלל שאת צריכה לסדר אחריה לא יהיה לך כוח לספר לה סיפור לפני השינה, ושכדאי שהיא תזכור את זה כשהיא לא מסדרת את הצעצועים".
"מבחינתי, תגידי לה את זה בבוקר, כשאת מביאה אותה לגן, או כשאת מחזירה אותה הביתה. להגיד פעם אחת וזהו, מובן שבשקט ובנעימות. זה לא שאת לא מספרת לה סיפור כי זה עונש – את לא מספרת לה סיפור כי את עייפה, כי אחרי יום עמוס שלך את צריכה לסדר את כל הצעצועים שלה".
"נכון שתלך לישון שם ילדה בוכה, שלא מבינה למה במקום שאמא תבקש ממנה פעם אחר פעם להרים את הצעצועים, היא פשוט מסדרת את הצעצועים שלה, ואז גם אומרת לה 'לילה טוב' יפה, בלי לספר סיפור. מובן שאם הילדה תשאל למה, אל תזכירי שוב את עניין הצעצועים. היא תעשה את החיבור בעצמה. הילדים חכמים – זו העוצמה של החיים, של הסקת המסקנות, של להבין לבד מה כדאי לי ומה לא כדאי לי”.
“ממה שאת מתארת, הרושם הוא שמדובר בבעיות בוויסות החושי. בעיות אלה מתבטאות במגוון רחב של אופנים: לעיתים יש קשיים במגע, ולכן ילדים ממש מתלוננים על תוויות החולצה או סוג הגרביים. לעיתים יש לילדים עם בעיות בוויסות חושי קושי רב עם ריחות ומרקמים מסוימים. זה יבוא לידי ביטוי באכילה שלהם".
התרעות פיקוד העורף