בתי בת 12 ומבקשת להתקין אפליקציית חדשות בטלפון שלה. אני חוששת מאוד מכך, ומעוניינת שהיא תצרוך כמה שפחות חדשות, וגם אז – רק בתיווך שלי. האם אפשר להגביל אותה בנושא?"להגביל תמיד אפשר, ועובדה שהיא באה ומבקשת רשות. לפני שאת מחליטה סופית, התחילי להיכנס לאתר החדשות שהיא מעוניינת בו ובדקי אותו. להערכתי, הם מראים את מה שמראים גם בטלוויזיה – בתים הרוסים ודיווחים על נפגעים. אני חושבת שהיא בת 12, וכבר נחשפת לדברים, לכן יכול להיות שתרשי לה, בתנאים מסוימים. אמרי לה: ‘אני מבקשת ממך – כשאת צופה בדברים, שתפי אותי כי יכול להיות שארצה להוסיף לך מידע’. מאיזה גיל אפשר לתת לילד לצרוך חדשות באופן עצמאי? הייתי רוצה לדחות את זה ככל האפשר, אף שאני לא יודעת עד כמה בתך, לדוגמה, גולשת באתרי חדשות ועד כמה החברות שלה נחשפות לזה. אני חושבת שזה מיותר בגיל הזה, אבל צריך לתת לה כבוד ולומר לה את הדברים: שהחשיפה לחדשות תכניס לחייה תכנים בעייתיים, תמונות קשות ודיווחים קשים. למה היא צריכה את כל זה?". בני הבכור, בן 17, החליט שהוא רוצה קעקוע מוגזם על כל הזרוע עם הצללות והשחרות. כתבתי לו מכתב תחנונים בבקשה שלא יעשה את זה, ובמקביל הדבקתי קעקוע מדבקה על היד שלי כדי להמחיש לו שזה לא מתאים. האם זה לגיטימי שאבלום את זה ככל שאני יכולה?"אל תשכחי שזה טרנד, זאת אופנה, אבל הלגיטימיות היא בסולם הערכים שלך. כשאמרת שהקעקוע מוגזם, היית צריכה לומר ‘בעיניי’. אם את אומרת שהוא לא לגיטימי בעינייך – שם נגמר הסיפור. מכתב תחנונים? לא. שמרי על כבודך ועל כבודו. היכנסי לחדר שלו ופצחי בנאום בן דקה, והכיני אותו מראש. אמרי לו שאת לא עוצמת עין מאז שהוא החליט על הקעקוע, אמרי שאת דואגת ושאת מפחדת, שזה מעשה שאין ממנו חזרה. מבחינתי, אפילו תבכי. בקשי ממנו לדחות את ביצוע הקעקוע הזה בשנה לפחות". בני בן ה־5 מבקש לפני השינה לשחק בצעצועים שלו ולדלג על הסיפור. אני מרגישה אי־נוחות בעניין, על אף שבסוף המשחק הוא הולך לישון. האם זה בסדר?"הוא בעצם מביא את עצמו ואת רוחו למצב נפשי שגם סיפור היה מביא. אני לא יודעת לומר אם זה טוב או לא טוב עבורו, אבל לו הייתי אמא שלו, הייתי אומרת לו: ‘אני יודעת שאתה אוהב לשחק עם הצעצועים שלך לפני שאתה הולך לישון, אבל אני רוצה מאוד לספר לך סיפור’. הייתי מציעה לו לחלק את השבוע: ערב אחד של משחקים לפני השינה, וערב אחד של סיפור לפני השינה, ומוסיפה: ‘אני לא רוצה לוותר על הזמן שלי ושלך, וגם יש כל הזמן סיפורים חדשים. האם אתה מוכן לעשות את זה למעני?’". בני בן ה־6 מאובחן כהיפראקטיבי. לאחרונה הוא נסער ובוכה בערב, נכנס למצב של עצבים ואין דרך להרגיע אותו. זאת, על אף שהוא החל לקחת ריטלין לפני שלושה חודשים. בדרך כלל הוא ילד מקסים ואוהב, אך לפעמים הוא נכנס למצב שבו הוא לא מצליח להירגע. כיצד אוכל לעזור לו?"זה קיבעון, והוא לא מצליח לצאת ממנו. זה בטח קשה גם לך כי את לא יודעת איך לצאת מזה. צריך לבדוק אם ריטלין הוא הכדור הנכון. אני לא מתנגדת לתרופות, כי הן עוזרות מאוד, אבל זה לא מספיק. החלק המשמעותי עם ילדים סוערים הוא דווקא החלק ההתנהגותי. זאת המהות של הילד הזה – סוערת. הוא אובחן עם הפרעת קשב, ולכן אנחנו מדברים על לקות נוירולוגית – המוח שלו עובד אחרת. כיוון שהוא יצטרך לחיות עם זה כל חייו, הוא יהיה חייב ללמוד לנהל את העניין ובזה הכדור לא יטפל, רק ירגיע. הוא הגיע לגיל שבו אנחנו רוצים להתחיל ללמד אותו כיצד להתמודד – וזאת עבודה קשה עבורכם כהורים. חשבי על הילד: כל הזמן אומרים לו, ‘די’, ‘שב’, ‘מספיק’, ‘תניח’. יש לו לקות בלמידה, והילדים האלה גדלים בתחושה שכל העולם נגדם, ושהם לא שווים. לכן, לצד הטיפול התרופתי, הייתי מציעה לך ללכת למטפל/ת בילדים שמתמחה בהפרעת קשב בנושא חברתי. אתם יכולים גם ללכת כהורים למומחים בטיפול התנהגותי, CBT, כדי שייעצו לכם כיצד לנהוג".
התרעות פיקוד העורף