הפרשה שנחשפה לאחרונה, במסגרתה הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בלוד נגד מספר חשודים בעבירות מס והלבנת הון בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, משקפת היטב את השינוי הדרמטי שעבר עולם האכיפה הכלכלית. אם בעבר חקירות כאלה התבססו על חשבונות בנק וראיות ״קלאסיות״, הרי שכיום מרכז הכובד עבר גם לארנקי קריפטו, פלטפורמות דיגיטליות וזרימות כספים גלובליות.
איך מתחילה חקירה כזו
חקירות מסוג זה נפתחות לרוב ממידע מודיעיני, דיווחים חריגים לרשות לאיסור הלבנת הון או פעילות בלתי מוסברת בהיקפים גדולים. בשלב הראשוני מתבצעת עבודת מיפוי: מי הם המעורבים, אילו חברות משמשות ככיסוי, ואילו ערוצים שימשו להעברת הכספים.
כאשר מדובר בקריפטו, המיפוי הופך מורכב יותר. בניגוד למה שנהוג לחשוב, עסקאות אינן ״אנונימיות״ לחלוטין. הן מתועדות בבלוקצ’יין, וניתן לעקוב אחריהן באמצעות כלים מתקדמים. השאלה אינה אם יש נתונים, אלא כיצד לנתח אותם ולקשור אותם לאנשים בשר ודם.
פתיחת ארנקים וחשיפת זהויות
אחד השלבים הקריטיים בחקירה הוא קישור בין ארנק דיגיטלי לבין בעליו. הדבר נעשה באמצעות שילוב של פעולות: תפיסת טלפונים ומחשבים, חדירה לחשבונות, ושימוש בנתונים מפלטפורמות מסחר (בורסות) המחויבות לזהות משתמשים.
לעיתים די בראיה אחת – צילום מסך, התכתבות או גישה פיזית למכשיר – כדי ״לפתוח״ שרשרת שלמה של פעולות. מרגע שנוצר הקישור, ניתן לעקוב אחרי תנועות הכסף, לאתר נכסים ולבנות תמונה מלאה של היקף הפעילות.
מה מחפשת התביעה בכתב האישום
בכתב אישום בעבירות כאלה, התביעה תנסה להראות שלושה יסודות מרכזיים: קיומה של הכנסה שלא דווחה, פעולה שמטרתה להסוות את מקור הכספים, וקשר בין הנאשמים לפעולות שבוצעו.
העבירות המרכזיות יהיו בדרך כלל לפי פקודת מס הכנסה וחוק איסור הלבנת הון. בעבירות הלבנת הון הדגש אינו רק על עצם הכסף, אלא על הפעולות שנעשו כדי ״להלבין״ אותו: פיצול סכומים, שימוש באנשי קש, מעבר בין מטבעות, והעברת כספים בין מדינות או פלטפורמות.
במקרים של קריפטו, התביעה תנסה להראות כי המעבר לארנקים דיגיטליים לא היה מקרי, אלא חלק ממנגנון שנועד להסתיר את מקור הכספים או להקשות על איתורם.
ההגנה – איפה נקודות החולשה
מנגד, ההגנה בתיקים כאלה מתמקדת בדיוק בנקודות החיבור. האם אכן ניתן לייחס את הארנק לנאשם? האם יש ראיה ישירה לשליטה בכספים? האם הפעולות שבוצעו אכן מהוות ״הסוואה״ או שמדובר בפעילות לגיטימית בעולם הקריפטו?
ניסיון רב בתיקים כלכליים מלמד כי הפער בין נתונים טכנולוגיים לבין הוכחה משפטית הוא לא פעם גדול. עצם קיומה של כתובת ארנק או תנועה בבלוקצ׳יין אינו מספיק. יש להראות שליטה, מודעות וכוונה.
בנוסף, לא כל פעילות בקריפטו היא עבירה. מדובר בשוק חדש יחסית, עם פרקטיקות שעדיין אינן מוסדרות באופן מלא. לעיתים מה שנראה לרשויות כהסתרה, עשוי להתפרש אחרת לחלוטין בהקשר העסקי.
הממד הבינלאומי – אבל לא רק
אמנם חלק מהפעילות מתבצע בזירה בינלאומית, אך התיק מתנהל כאן, בישראל, לפי הדין המקומי. לכן, השאלה המרכזית אינה רק מה קרה בחו״ל, אלא כיצד ניתן להוכיח את הדברים בבית משפט ישראלי, לפי כללי הראיות והדין הפלילי.
כאן נכנסים לתמונה גם חיקורי דין ושיתופי פעולה, אך הם כלי עזר בלבד. בסופו של יום, התיק יקום וייפול על היכולת להציג ראיות קבילות, ברורות ומקשרות.
התרעות פיקוד העורף