מאז שנולדה אחותו הקטנה לפני כמה חודשים, בני בן השנתיים וחצי החל להתנהג בפראות, לצרוך תשומת לב שלילית ולהקשות על סדר היום בבית. האם מדובר בשינוי התנהגותי זמני או בבעיה עמוקה יותר?"כשמגיע תינוק חדש למשפחה, הילד הופך לפתע ממרכז העולם לאח גדול. השינוי הזה מעורר אצלו חוסר ביטחון, שכן הוא מרגיש שתפסו את מקומו המיוחד. ההתנהגויות הפרועות של בנך הן הדרך שלו לזעוק שיראו אותו. הוא למד שהתנהגות רעה מביאה תשומת לב מיידית, גם אם היא שלילית, וזה עדיף בעיניו על התעלמות. כדי לשנות זאת, עליכם להחזיר לילד את תחושת הערך. מומלץ להקדיש לו זמן איכות בלעדי, רצוי כזה שבו משתפים אותו במשימות ביתיות פשוטות, מה שנותן לו תחושה של בגרות ושותפות. מעבר לכך, חשוב ליצור רגעים יזומים של קרבה פיזית שבהם התינוקת אינה נוכחת, כדי להזכיר לו שהקשר המיוחד שלו איתכם נותר בעינו". בתי בת ה־5 כוססת ציפורניים ואוכלת את העור מסביב לאצבעות עד כדי פציעה ודימום. ניסינו לדבר איתה, אך שום דבר אינו עוזר והיא ממשיכה לפגוע בעצמה. איך מפסיקים את ההרגל הזה?"כסיסת ציפורניים ומציצת אצבע הן פעולות לא מודעות שנועדו להרגיע את הילד במצבי לחץ. מדובר בהרגל שקשה מאוד להוציא מהמערכת, ולכן הפתרון דורש יצירתיות ועקביות. יש לעטוף את האצבעות בפלסטרים באופן קבוע ולהחליף אותם בכל פעם שהם נופלים כדי ליצור חציצה פיזית מתמשכת. במקביל, חשוב לספק לילדה תחליפים אוראליים כמו נשכנים ייעודיים, עפרונות ללעיסה, או אביזרים אחרים המיועדים לכך, כדי להעביר את הצורך להרגעה מהאצבע לפה. מעבר לפתרון הטכני, יש לבחון לעומק את המניע הרגשי. אצל ילדים המתמודדים עם קשיים שפתיים או חברתיים, הכסיסה מבטאת לרוב לחץ מצטבר. במקרה כזה, פנייה לפסיכולוג התפתחותי היא צעד מומלץ כדי להבין את שורש הלחץ ולהעניק לילדה כלים להתמודדות רגשית, מתוך הבנה שזו תופעה שניתן לפתור בסבלנות". בתי בת ה־4 וחצי גמולה ביום, אבל מסרבת להיגמל בלילה. גם הבן הבכור, בן ה־6, חווה הרטבות במהלך היום. האם מדובר בכישלון שלי?"בשום פנים ואופן לא מדובר בכישלון. יש להפריד בין גמילה בשעות היום, הדורשת שליטה רצונית, ובין גמילה בלילה, המבוססת על רפלקס פיזיולוגי המפעיל את הילד כשהשלפוחית מלאה. אם הרפלקס אינו מספיק חזק, או שהילד ישן עמוק מדי, הוא ירטיב – וזה טבעי לחלוטין. אין להטיל אשמה או בושה על הילד. פתרונות טכניים כמו בגדי לילה ייעודיים יכולים להקל את ההתמודדות עד שהגוף יהיה בשל."בעניין הרטבות יום אצל ילדים בני 6, יש לשלול תחילה כל בעיה רפואית. אם הילד בריא, ייתכן שמדובר בדחיינות, בחוסר קשב לאותות הגוף, או אפילו במתח רגשי. במקרים כאלה נדרשת הדרכת הורים שתעזור להבין מה מוביל לקושי". הילדים שלי מסרבים ללכת לישון. הבן דורש שאחזיק לו את היד והבת הגדולה מושכת את הזמן עד לשעות המאוחרות של הלילה. הפתרון הוא תמיד בכך ששניהם ישנים איתנו במיטה. מה אפשר לעשות?"הורים הם אלה שמעצבים את הרגלי השינה של ילדיהם. אם ילד נרדם רק בעזרת אחיזת יד או ליטוף, זה הרגל שההורים יצרו עבורו. הירדמות היא מצב שבו הילד מאבד שליטה, וזה דורש ממנו ביטחון פנימי. כדי לעזור להם, עליכם להפגין נחישות ולהציב גבולות ברורים. מומלץ לשהות בחדר הילדים בזמן ההירדמות, אך לשנות את הפוזיציה – לא להיכנע לדרישות כמו החזקת יד, אלא להפגין נוכחות רגועה בלבד. העיקרון המנחה הוא שמיטת ההורים אינה מקום לינה לילדים. התמדה בקו הזה, תוך שמירה על עקביות ורוגע, תעזור לילדים לבנות מחדש את היכולת להירדם בכוחות עצמם". אחי נמצא בהליך גירושין, ואני חוששת לבנות שלו. הקשר עם אשתו הסתיים בטעם רע, והיא מסיתה את הבנות נגדו. האם יש דרך לגרום לילדות להבין את המצב?"במצבים של ניכור הורי, ילדים נמצאים בקונפליקט נאמנות קשה. הם לא תמיד מסוגלים להבין שאפשר לאהוב את שני ההורים הגרושים בו־זמנית, ולכן הם מאמצים את הנרטיב של ההורה שאיתו הם חיים. לא כדאי להיגרר למלחמות מול האם, שכן זה רק יחריף את הלחץ על הילדות. הדרך הנכונה היא להמשיך להפגין אהבה עקבית ובלתי מותנית. האב צריך להמשיך לשלוח מסרים של אהבה וחיבה, גם אם הם נדחים בתחילה. הדרכת הורים מקצועית חיונית לאב כדי ללמוד כיצד להיות עוגן יציב ומכיל עבור בנותיו, בלי להגיב בכעס לניכור". עריכה: עופרי גליכמן־כהן
התרעות פיקוד העורף