"האינטרס היחיד שלו כרגע הוא סיפוק רצונו המיידי. האחריות על קביעת הגבולות ושינוי ההרגלים מוטלת כולה על ההורה.בעניין עיתוי הגמילה, הגיעי להחלטה פנימית נחושה שאת עושה זאת לטובתו של הילד בטווח הארוך. העבירי לו מסר ברור, בתקיפות אדיבה (אסרטיביות המשלבת חמלה): 'אני יודעת שאתה רגיל לזה, ואני מבינה שיהיה לך קשה בלי, אבל חלב בלילה אינו בריא ואמא מחליטה שלא מקבלים יותר בקבוק'. בערבים הראשונים הוא יבכה, יכעס וידרוש את הבקבוק. תפקידך הוא לא לסגת. שבי לצידו, לטפי אותו, הציעי חפץ מעבר (בובה או שמיכה) או מוזיקה מרגיעה, אך אל תיתני חלב ואל תנהלי משא ומתן.
"אם הוא קם מהמיטה, החזירי אותו פעם אחר פעם בשתיקה. כשהילד מזהה הורה בטוח בעצמו ונחוש, הוא מפנים את הגבול במהירות וההתנגדות דועכת. אל תפחדי להקשות עליו – לעיתים, לעשות את הדבר הנכון עבור הילד גורם לנו תחושה של 'רוע' רגעי. אך זוהי הורות מיטבית".
"חרדה והפרעות קשב הולכות פעמים רבות יחד. עונשים לא יועילו כאן, שכן ההתנהגות אינה נובעת מרצון רע, אלא מחוסר יכולת לווסת. עליכם לזכור תמיד: הילד רוצה להיות ילד טוב, אבל כרגע הוא אינו מצליח. כדי לסייע לו, נתבו את האנרגיה שלו: שלחו אותו לחוגי ספורט תחרותי ותנועתי (כדורגל, קפוארה וכדומה), שם יפרוק אנרגיה. מצאו רגעים קטנים שבהם הוא רגוע או יצירתי, ושבחו אותו עליהם. הוא זקוק להרגיש אהוב ומוערך, ולא רק נזוף. בקשו מצוות בית הספר ליצור עבורו תפקידי הנהגה חיוביים. למורה שלו אמרו שאתם מודעים לקשיים, מעריכים את הדיווח ונמצאים כעת בתהליך של אבחון מחודש והדרכה הורית".
התרעות פיקוד העורף