בזמן שהעולם בחוץ סער, הם סירבו לעצום עיניים. תחת אש, בהפוגות בין גיחות מילואים התייצבו המתנדבים בסמטאות האפלות ביותר של ישראל, מתנדבי תוכנית "יזהר" של האגודה לבריאות הציבור מזכירים לכולנו מהי אהבת אדם מזוקקת. אמש, באירוע הוקרה מיוחד בתל אביב, נחשפו הסיפורים שמאחורי מפעל החיים שמחזיר את צלם האנוש לשקופים ביותר בחברה.
אמש התקיים בתל אביב אירוע הוקרה מרגש ויוצא דופן למתנדבי ותומכי תוכנית "יזהר". התוכנית, המופעלת מאז שנת 2004 על ידי האגודה לבריאות הציבור, היא מיזם בין-משרדי ייחודי בשותפות משרד הבריאות והרשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי.
"יזהר" מעניקה שירותים חיוניים בגישת "מזעור נזקים" (Harm Reduction) לאוכלוסיות הנמצאות בקצה רצף הסיכון, ההזנחה: מכורים לסמים קשים, נפגעי ונפגעות מעגל הזנות ודרי רחוב, כאלו שנפלטו מכל רצף טיפולי או שיקומי.
לצד הפעילות הקריטית בשמירה והגנה על בריאות הציבור הכוללת חלוקת מזרקים ומחטים סטריליות, אמצעי מניעה וחומרי חיטוי למניעת הפצת מחלות זיהומיות, המטרה העליונה של התוכנית היא אחת: להשיב ולשמר את צלם האנוש.
התוכנית פועלת בחמישה מוקדים ברחבי הארץ (ירושלים, תל אביב, חיפה, אשדוד ובאר שבע). בעוד שהצוות המקצועי הוא מצומצם, הלב הפועם של הפרויקט מורכב מאימפריה של חמלה: למעלה מ-100 מתנדבים ומתנדבות היוצאים ערב אחר ערב אל הסמטאות החשוכות כדי לפזר שבבי אור.
עבור רבים ממקבלי השירות של "יזהר", הגעתם של המתנדבים היא נקודת האור היחידה ביום. הידיעה שישנה נפש אנושית המתעקשת לחזור אליהם, לא מתוקף שכר או משרה אלא מתוך אהבה, היא זו שמצליחה לגעת במקומות שבהם כל המערכות האחרות כבר ויתרו.
"אנחנו לא מצילים אנשים", אמר בנאומו דולב כהן, מנהל תוכנית יזהר וזיקק את האני-מאמין של המפעל הזה: "אנחנו בוחרים לא לוותר עליהם, עד שהם יפסיקו לוותר על עצמם".
המשכיות טיפולית בין חזית לחזית: להתנדב תחת אש
עם פרוץ המלחמה, האתגרים הנפשיים והקיומיים של אוכלוסיית הקצה החמירו באופן חסר תקדים. בעוד שהאוכלוסייה הכללית מצאה מחסה במקלטים, דרי הרחוב נותרו חשופים לחלוטין. "המלחמה לא מפחידה אותנו, החיים שלנו מפחידים יותר", נהגו לומר למתנדבים. בתנאים הבלתי נתפסים האלה, גילו המתנדבים תעצומות נפש יוצאות דופן:
מהמילואים היישר אל הרחוב: רבים מהמתנדבים שגויסו לשירות מילואים ממשוך, ניצלו את ההפוגות הקצרות ובטרם נסעו לביתם, הגיעו למרכזי "יזהר". שם, אחרי מקלחת מהירה (המשמשת בשגרה את דרי הרחוב), הם העמיסו על גבם תרמילים מלאים בציוד רפואי, שמיכות ומזון, ויצאו אל "משפחת הרחוב" שלהם.
הרחבת הפעילות תחת אזעקות: ככל שהתגברו המטחים, המתנדבים סירבו לצמצם נוכחות. להפך, הם דרשו להאריך את שעות הסיור כדי להבטיח שאף אחד לא נשאר לבד באפלה.
מתווכים במקלטים הציבוריים: דרי רחוב ומכורים נתקלו לא פעם ברתיעה ובפחד מצד השוהים במקום כשניסו להיכנס למרחבים מוגנים ומקלטים ציבוריים. מתנדבי "יזהר" ליוו אותם פיזית למקלטים, הרגיעו את הרוחות, תיווכו את המפגש מול האוכלוסייה המבוהלת והפכו אותם, ולו לרגע, לחלק בלתי נפרד מהקהילה.
המספרים היבשים של השנה האחרונה מספרים סיפור של עשייה אדירת ממדים: מעל 1,100 מטופלים זכו למענה אנושי ומקצועי, למעלה מ-11,000 ביקורים מתועדים נרשמו במרכזים, ובוצעו יותר מ-23,000 מפגשי רחוב בסיורי השטח.
מועמדות למגן שר הבריאות: "עולם שבו אדם זר מקשיב לך"
נחום פתחה את דבריה בסיפורו המפורסם של הפסיכיאטר והפילוסוף ויקטור פרנקל, שורד השואה שחיפש ומצא משמעות באפלה. פרנקל סיפר על אישה שצלצלה אליו בארבע לפנות בוקר והודיעה על כוונתה לשים קץ לחייה. הוא הקשיב לה באריכות במשך שעה, ובסוף השיחה ביקש ממנה רק דבר אחד: להגיע למרפאה שלו בבוקר. כשהאישה התייצבה, הוא שאל אותה מה הפיח בה את הרצון לחיות. תשובתה הייתה: "עולם שבו אדם זר מוכן לשוחח איתך שעה שלמה באישון לילה, הוא עולם שכדאי לחיות בו".
"בשלוש השנים האחרונות, בהן מדינת ישראל חוותה שבר עמוק, עובדי ומתנדבי האגודה לבריאות הציבור פעלו ללא לאות בכל הגזרות – בטיפול ב-PTSD, פצועי צה"ל ובריאות הנפש", הוסיפה נחום. "בבסיס הבחירה להגיש את מתנדבי 'יזהר' למגן השר, עומדת האמונה בעולם שהם מייצרים עבורנו בכל יום מחדש: עולם שבו המחויבות לצלם אנוש גוברת על הפחד; עולם שבו מלאכים כבני אדם יוצאים לשטח ומביאים רסיס של אור לשבורים שבינינו".
נחום ריגשה את הנוכחים כשתיארה רגע אחד מזוקק מן המציאות הזו: עולם שבו לוחם ששב משדה הקרב עוצר בפינה האפלה ביותר בעיר, רק כדי לעדכן אישה מכורה ודרת רחוב שהוא חזר הביתה בשלום – עוד לפני שהגיע לבית אמו שלו. בנה של אותה אישה, לא שב אליה ממלחמת לבנון השנייה.
"נולדתי בקריז, והם היו היחידים שהאמינו בי"
הקהל הקשיב בדממה מתוחה, ורוסלן המשיך: "אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות בשבילי. הוא לא עזר לי למות, הוא עזר לי לחיות. הוא שלח אליי את המתנדבים של תוכנית 'יזהר' ועו"ס אחד מאופקים, שעזרו לי לשנות את סיפור החיים. הם היו היחידים שהאמינו בי גם כשאני לא האמנתי בעצמי. הם חזרו בכל ערב עם תה חם ועוגיות, שהרבה פעמים היו הדבר היחיד שנכנס אליי לפה. הם היו אלה שחיכיתי להם מחוץ לסניף של "יזהר" כדי לשתות תה חם וכדי שמשהו יחייך אלי. לאט לאט קיבלתי את הכח להכנס למרכז טיפולי כדי להיגמל. היום אני נקי כבר חמש וחצי שנים. אני עובד בעמותה ונוסע בכל הארץ כדי לספר את הסיפור שלי – ועל האנשים האלה, שאף פעם לא ויתרו עליי".
עבור רוסלן, ועבור אלפים אחרים שנמצאים בנקודה החשוכה ביותר של החיים, זהו העולם שמקיימים מתנדבי ומתנדבות תוכנית "יזהר". יום-יום, שעה-שעה, בשגרה ובימי מלחמה. בזכותם, העולם שלנו הוא מקום בריא יותר, חומל יותר ובעיקר, עולם שראוי וכדאי לחיות בו.
התרעות פיקוד העורף