אני אמא לילדה מתבגרת בת 12. אני מוצאת את עצמי רודפת אחריה כדי שתנקה את הלכלוך והבלגן שהיא משאירה. מה עלי לעשות?

“ילדתך בגיל ההתבגרות, וגיל ההתבגרות הוא גיל נורא הגורם לבלגן פנימי. בגיל הזה ההורים נחשבים לנטל, הכל מעצבן את הילדים, והדבר שהכי חשוב להם הוא הקשר החברתי. את יכולה להציב לבתך תנאים מדי פעם: אמרי לה שתעזרי לה אם היא תעזור לך. בקשי ממנה את שיתוף הפעולה שלה, היא חלק מהבית המתנהל ועליה לסייע. קחי את בתך המתבגרת ערכי עמה שיחה, רק שתיכן. אמרי לה: ‘אני צריכה לעתים את עזרתך בבית ולרוב את עסוקה. יחסים הם דבר הדדי. כשהיית קטנה, לא ציפיתי ממך לבצע דברים כי לא ידעת להתנהל, והיום את כבר גדולה".

"ככל שיש לך יותר זכויות, יש לך גם יותר חובות. כך זה בחיים. אנחנו שתי נשים בבית, ונדרשת בינינו הדדיות של לתת ולקבל. לעתים מדובר בדברים פיזיים כמו ניקיון ולעתים בתמיכה נפשית ומתן מחמאות. כיום את רק לוקחת ולא נותנת. ההדדיות הזו נפגעת, פוגעת בי באופן אישי וגורמת לי להרגיש מושפלת. כשאת רק לוקחת ולא נותנת ומשאירה אותי פגועה ונעלבת, זה יחזור אלייך’. לאחר מכן, המשיכי בשגרת היום שלך ואל תעני לילדתך גם אם יש לה הערות על דברייך".

"את לא צריכה להגיד את המילה האחרונה בוויכוח עמה. אחרי יום־יומיים, אם התנהגותה לא תשתנה, תייצרי מצב שבו לא תעניקי לה משהו אף שהיא מאוד זקוקה לו באותו רגע. תהיי עבור הילדה, אבל דרשי את כבודך בחזרה. עלייך ללמד אותה הדדיות למענה ולמענך”.

אני אם לילד בן 11 ובת בגיל 3.5. בתי מאוד עקשנית, תמיד אומרת את המילה האחרונה ואני מיואשת מלהתווכח איתה. מה עלי לעשות?

“בתך נקראת ילדת זקונים, היא התינוקת המתוקה של המשפחה. את ובעלך מנוסים בגידול ילדים, מאפשרים לעצמכם לפנק את הילדה הצעירה בבית, ולכן בתך מתנהגת כבת יחידה. הילדה שלך היא ילדה נאבקת ועליה ללמוד להתמודד עם תסכול ועם העובדה שלא כל דבר שהיא תרצה בחייה היא אכן תקבל, כך זה בחיים. בתך היא הביג בוס של הבית, היא פיתחה את הזהות הזו באמצעות משוב מהסביבה שלה. פעם ילדים לא העיזו לחשוב שהורים לא מחליטים עליהם, פעם ילדים לא היו מבולבלים וידעו גבולות. גם אם ההורים שלנו עשו טעויות בחינוך שלנו, הם היו עושים אותן בביטחון".

"בכך היה לילדים דמויות אב ואם שלא הרפו מעמדתם. ההורים של היום מאוד מאפשרים לילדים שלהם לבחור, אך יש להקפיד על מגבלות הבחירה, כך שלילדים יותר לבחור לאיזה חבר הם הולכים אחרי הגן לפי מה שאת מרשה להם, מה ללבוש בבוקר מתוך מה שאת קובעת לה. תני לבתך את אפשרות הבחירה בתוך הגבולות שאת מציבה לה. קחי את הבגדים שאת לא מרשה לה ללבוש ושימי אותם רחוק מהישג ידה. כשאת מכינה ארוחת ערב אפשרי לה לבחור את המנה שהיא רוצה מתוך האפשרויות שאת מציעה לה".

"בתך חיה היום בתחושה שהעולם פרוץ ואינה יודעת מהם הגבולות, לכן היא מחפשת את המקום שלה. ילד שיש לו גבולות ברורים הוא ילד שיש לו חופש בתוך הגבולות שלו. ברגע שתציבי גבול ותגבילי אותה, היא תלמד את מקומה. ילד שמגבילים אותו אינו שבע רצון תחילה, אך אם את בטוחה ברצונותייך ובגבולות שלך, עלייך לעמוד עליהם, ושום דבר לא יזיז אותך מהם. בכך תעבירי מסר לבתך ותלמדי אותה דמות אם משמעותית וחזקה”.

נכדי בן ה־4 סובל מלקות בדיבור ומתקשה לומר את האותיות ל’ ור’. הוא לא נולד בארץ, אך בבית מדברים עברית ובחו”ל היה רגיל לשמוע אנגלית. הוא מאוד נעלב כשלא מבינים אותו. יש מקום להתערבות בנושא?

“בוודאי. הגייה מסוימת שילדים לא מצליחים לבטא היא נפוצה מאוד. אפשר ללכת לקלינאי תקשורת שילמד את הנכד להתמודד עם האותיות הקשות, ואת כסבתא תוכלי לתרגל אותן עם הילד. היום ישנם מחקרים שטוענים שדו־לשוניות דווקא מחזקת את השפה של הילד ומפתחת את המוח, אך נשמע שלנכדך נותרה בעיה שרק קלינאי תקשורת יוכל לסייע לה. ילד שיודע כיצד עליו להתבטא ויודע שהוא לא מובן הוא מתוסכל, ואף חושש לדבר כדי שלא יעליבו אותו. בדקי את הנושא עם איש מקצוע שיוכל לסייע לך”.

בתי בת ה-3.5 תמיד אומרת את המילה האחרונה- מיכל דליות מייעצת

כיצד משכנעים ילדה מתבגרת לנקות את הלכלוך והבלגן שהיא משאירה והאם יש מקום להתערבות של הסבתא בלקות הדיבור של הנכד בן ה-4 שלא נולד בארץ