שנית, עושה רושם שהיא עדיין לא הסתגלה לנוכחות של אחותה הקטנה ואפילו מקנאה בה. אי אפשר באמת לשנות את זה. ילדים מקנאים, ואנחנו כהורים לא אמורים לשאוף למצב שבו הם לא יקנאו, אלא ללמד אותם לחיות עם הרגש הזה. אני ממליצה שתשבו עם בתכם בת החמש לשיחה ותתחילו בכך שתגידו לה כמה היא חכמה ומקסימה, אבל אתם לא מתכוונים יותר להעיר לה על התנהגותה כלפי אחותה הקטנה.
בפעם הבאה שהיא תנסה לפגוע באחותה אתם תדאגו לנחם את הקטנה, ואז, אם נניח הבת האמצעית דוחפת את הקטנה, אתם אפילו לא תסתכלו לאמצעית בעיניים וישר תרימו את הילדה הקטנה, תרגיעו אותה ותעשו משהו קטן ונחמד בבית כמו להכין שייק פירות או להביט בחלון ולראות את הירח. הילדה בת 5, ואין טעם להעיר לה כל כך הרבה פעמים בלי שנוצר שינוי. מאחר שהיא בתקופה יותר מורכבת, אתם צריכים לפעול מהלב ובאופן רגיש, ובו־בזמן להבין שאתם חייבים לקטוע את ההתנהגות הזאת שפוגעת בהרמוניה המשפחתית שלכם”.
“היכולת שלנו להתערב בחייהם של ילדינו כהורים הולכת ופוחתת במהלך השנים, והדבר מתחיל להיות מורגש בצורה מאוד משמעותית בטרם גיל ההתבגרות. כאשר מדובר בילדה קטנה בת שמונה שחברה שלה משפיעה עליה בצורה שאינה מתכתבת עם רצון ההורים, יש צורך בהתערבות נוספת.
חשוב לי מאוד שתביני בתור אמא, שלנו, ההורים, אין שום אפשרות לשלוט על רצונותיה של הילדה ועל התנהגותה. תביני שילדים מתחברים לילדים שונים מהם, ולכן לא סתם הילדה ההיא התחברה לבתך. הן ניזונות אחת מהשנייה. לכן הייתי ממליצה לך לשבת עם הבת שלך לשיחה ולהגיד לה שאת מרגישה שהחברה משפיעה עליה לרעה, ושאם היא רוצה להמשיך להיות בקשר איתה, אז רק בזמן בית הספר, משום שאחר הצהריים את תדאגי שהן לא יתראו.
תגידי לה שאת אחראית על ההתפתחות שלה ועל הדברים שהיא לומדת, וכמו שלא תיקחי אותה באמצע הלילה למועדונים שלא מתאימים לגילה או תכניסי הביתה משחקים או ספרים שאינם מתאימים לה, כך תדאגי מבחינתך שבזמן שאת והיא יחדיו, הילדה הזו לא תהיה נוכחת. אם היא חוזרת הביתה ומספרת על אירוע שקרה לה עם החברה, אל תעשי מזה אקט חינוכי. הרי בסופו של דבר היא תבין לבד ותגלה בעצמה עד כמה החברה הזאת מזיקה לה. לבחור לבצע אקט כזה מבחינתי זה אומר לגונן על הילדה שלך בנחישות ובאהבה, ועם הזמן אני מאמינה שהילדה תלמד לרכוש חברים וחברות חדשים, והקשר הזה ילך ויפחת”.
התרעות פיקוד העורף