אני אב לשני ילדים, וחושש שבתי הבכורה, בת 14, מציקה לעתים קרובות לבני הצעיר, בן ה־11. היא מכנה אותו חנון, מקניטה אותו ליד החברות שלה ומנגד, כשמישהו פוגע בו בבית הספר - היא הראשונה שתצא להגנתו. מתי לדעתך עלי להתערב, ומתי לתת לדינמיקה ביניהם לעשות את שלה?
“מערכת היחסים בין אחים לאחיות היא שדה האימונים לכלל מערכות היחסים שהילדים יפגשו בהמשך חייהם. לדעתי, הורים לא בהכרח חייבים להתערב במערכת יחסים בין אחים, כל עוד לא מתקיים אלמנט של השפלה, ואין דיאלוג קשה כמו ‘אתה לא שווה שום דבר’ או ‘את לא מבינה כלום מהחיים שלך’. אם זה קורה, צריך להבהיר לילדים באופן חד־משמעי כי התנהגות זו עוברת על ערכים שאתם מאמינים בהם ולא תוכלו לעבור עליה בשתיקה. אין סיבה שתדאג לעתיד, התקשורת הבסיסית בין הילדים היא תקינה, וזה רק ילך וישתפר. הייתי רוצה שתבחנו את הסיטואציה דווקא מהזווית של האחות הגדולה - הוא גזל ממנה את מקומה, היא כבר לא הילדה הבכורה של הבית, הוא גורם לה להיכנס לתחרות ומגננה והיא מרגישה רצון להשמיע את עצמה, לתפוס את מקומה, ובו־בזמן מגנה עליו בחירוף נפש בבית הספר כמו לביאה. אני באמת ובתמים חושבת שההתנהלות ביניהם היא בנורמה, וכל מה שהבת הבכורה שלך עושה הוא כדי להאדיר את עצמה ולא חלילה לפגוע בו. כמי שגידלה ארבעה ילדים, אני זוכרת את כל המריבות הקטנות האלה. הן הלכו והמשיכו במשך שנים, עד שבשלב מסוים הן התמעטו ונעלמו כליל. תמשיכו לקיים בילויים משפחתיים יחדיו, אל תוותרו, ובסופו של דבר תוכלו לחזות בשינוי”.

אני סבתא לנכדה בת 13 שהותקפה מינית על ידי בן גילה לפני שנה, הסתירה את הטראומה ומאז שקעה בדיכאון עמוק ובמחשבות אובדניות. הפנינו אותה לטיפול אצל פסיכולוגית, היא הלכה פעם אחת ומאז סירבה לשוב אליה. כיצד עלי לסייע לה להתמודד עם המצב ולשכנע אותה לפנות לאיש מקצוע?
“לעתים קרובות אנשים הפונים לקבלת עזרה פסיכולוגית, מגלים כבר בפגישה הראשונה שאין להם חיבור עם המטפל והאג’נדה שלו, קל וחומר כשמדובר בילדים. הכימיה בין מטפל למטופל היא דבר מאוד אינטימי, ולא תמיד אנחנו יכולים להבין אותה עד הסוף. ברגע שילד אומר ‘הפסיכולוגים לא עוזרים לי’, צריך לתקן אותו ולהסביר לו שככל הנראה מדובר רק במטפל אחד ושכדאי לבדוק עוד פסיכולוג. כל זמן שנכדתך תהיה מוכנה לנסות להגיע לפסיכולוגית נוספת, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבחור מישהי מתאימה יותר עבורה. מנגד, הייתי ממליצה לנסות גם שיטת טיפול המגיעה מתחום הפסיכותרפיה ונקראת EMDR. מדובר בטיפול קצר וממוקד לנשים ולנערות שעברו תקיפה מינית, כמו גם לחיילים אשר סובלים מפוסט־טראומה. כדאי שתיכנסי לעובי הקורה, תבררי עוד פרטים על השיטה ותוכלי לבחון אם זה מתאים לנכדתך. דבר נוסף שהייתי ממליצה לך לעשות הוא לדבר עם הילדה ולהגיד לה בכנות שאת סקרנית לדעת מה קורה אצל הפסיכולוגית ומדוע היא סירבה ללכת. את, כסבתא שלה, בעלת תפקיד מאוד משמעותי בהחלמתה. הרי מאז שהמצב התגלה, נדרשו ההורים שלה להיכנס לרצף של פעולות כדי להיטיב עם מצבה, אבל את, כסבתא, יכולה לאפשר לעצמך להיות במקום הרבה יותר מכיל. אין לך צורך להיות במקום המחנך והמפציר, את לא צריכה לדרוש ממנה לפנות לטיפול, רק להעניק לה את האוזן הקשבת והכתף התומכת שלה היא זקוקה. נערה בכזו מצוקה גדולה זקוקה לך כרשת ביטחון. ברגע שהיא תדע שאלייך היא יכולה לפנות, זה יחזק אותה ויעניק לה אי של שפיות בתוך ההתמודדויות הקשות שהיא עוברת. גם אם היא מדברת איתך ונחשפת מולך, חשוב שלא תשתפי את האם. תני לילדה הזו להרגיש ביטחון שהיא יכולה לדבר על הכל, ובו בזמן לעבור את הטיפול הנפשי המתאים עבורה”.

בתי בת ה־9.5 מגיבה באופן חרדתי בכל פעם שהיא נחשפת לשינויים. הדבר מתבטא בכל תחום, גם בבית הספר וגם בבית. אם אני קובעת איתה פעילות משותפת יחדיו היא זועמת, אם חברה קבעה איתה ומבטלת, היא מתחילה לבכות ולהיכנס ללחץ. מה דעתך?
“מדובר בילדה צעירה, שמתחילה ממש עכשיו לעצב לעצמה סגנון אישיות משלה. לכן כדי לעזור לה להוריד את המסיכה שהיא מתחבאת מאחוריה, היא צריכה להבין יותר לעומק את עצמה. בתור התחלה, ההמלצה שלי היא לפנות בדחיפות למטפל מוסמך לצורך הדרכה וייעוץ הורי. ברגע שתגיעו להדרכה כזו תוכלו להעריך את המצב באופן שונה ולבחון מה השינויים שכדאי להתחיל להשריש בבית - בין השאר בקשר שלה איתכם ועם האחים שלה”.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ברדיו 103FM, ערכה: עדן בן ארי

אחים לצרה: איך להתמודד עם מריבות בין שני הילדים

וגם: כיצד לסייע לבת 13 שהותקפה מינית להתמודד עם הטראומה ואיך לעזור לילדה להכיל שינויים?