"עושה רושם שמשהו התקלקל בתקשורת שלו עם המורה והנהלת בית הספר - הרי להושיב אותו בשולחן לבד זו אינה פעולה מעצימה שתחזק את הילד. אף אחד לא הפך להיות חברותי בעקבות זה שהפרידו אותו מהסביבה והושיבו אותו לבד, ואף ילד לא הפסיק להשתולל אחרי שאמרו לו 'די להשתולל' והחריגו אותו. בתור התחלה הייתי ממליצה על שינוי בנקודת המבט: ההסתכלות שלכם על מצבו של הילד צריכה להיות מערכתית. חשוב לבחון לעומק את הקשר בין המצב בבית למצב בכיתה. אני מאוד לא אוהבת את העובדה שהוא יושב לבד בכיתה; צריך לגרום לו להשתלב חברתית, ואם הוא חכם ואהב את בית הספר, הדרך הכי טובה היא לתת לו תפקידים בכיתה ולראות איך מחזקים אותו. עד כה עושה רושם שכל הפעולות האלה רק מנדות אותו, מרחיקות אותו ושמות עליו סטיגמה של 'התלמיד הכי מופרע בכיתה'.דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לצרף אותו לטיפול קבוצתי לילדים ולנוער, שמעניק כישורים חברתיים לפי קבוצות גיל. כמובן, כדאי לקבל הדרכה הורית שתסייע לכם להבין איך להגיב להערות שהוא מקבל בבית הספר, וללמוד איך להתנהל עם הצוות החינוכי. יש לחשוב ולתכנן דרך פעולה נכונה עבור הילד לפני שהשד הזה הופך להיות גדול מדי, וחבל - כי הוא רק בכיתה א’ ויש לפניו עוד 5.11 שנים במערכת החינוך. אני מבינה את המורה, יש לה קרוב ל־40 תלמידים בכיתה, המנהלת לוחצת עליה, משרד החינוך מצפה ממנה לתוצאות והיא מלמדת כיתה שלמה של ילדים שכ־40% מהם סובלים מהפרעות קשב וריכוז. ועדיין, אי אפשר לשכוח את הילד הזה. אי אפשר להזניח את המצב, לנדות אותו מהכיתה ולפגוע בציפור נפשו".
"כשיש מצב של חוסר תקשורת בין אחים לאחיות, אני בהחלט חושבת שהורים צריכים להתערב כדי ליצור איזון במערכת היחסים. גם אם הילדים אומרים שאחיהם הקטן מפריע להם ומציק למשחק, אפשר להבין אותם, ובו־בזמן להסביר להם שהם יכולים לגרום לו לשתף פעולה, לתת לו תפקידים וללמד אותו להתנהג בצורה שתתאים למשחק שלהם. וכן, הורים יכולים לדרוש מכל האחים לשחק יחדיו. מעבר לזה, עושה רושם שמדובר בבעיה, מכיוון שהילד מפתח כבר סגנון אישיות קצת קורבני, וכדי ליצור שינוי יש להיערך לתהליך בתוך הבית ואף להדרכה הורית. החיים מלאים קשיים ותסכולים, והורים חייבים ללמד את ילדיהם להתמודד עמם. לכן, ההורים חייבים לקבל ייעוץ כדי להתמודד עם המצבים השונים בבית, וללמד את הילד לשאת ולא לסלק תסכולים מחייו, כי אחרת זה יעשה לו עוול".
"לפי דברייך, עושה רושם שמה שמפריע לו באירועים הוא לא ההמוניות שלהם. הוא לא נלחץ מכמות האנשים, אלא מסיטואציות מאוד ברורות. ילד שמבקר בגן בצורה סדירה ומשחק עם כל הילדים רוב הזמן ופעם בחודש לא מגיע לאירועים ומסיבות ימי הולדת הוא לא ילד שלא יהיו לו חברים, ולכן הסירי דאגה מלבך בנושא הזה. תני לו את הכבוד ואפשרי לו לא ללכת לאירועים שהוא מסרב ללכת אליהם. מנגד, הקפידי להציע לו פתרון אלטרנטיבי שאולי ימצא חן בעיניו ויגרום לו לבחור להגיע למסיבת יום ההולדת - גם אם זה כולל את הצטרפותכם לאירוע. ההתנגדות שלו דורשת עבודה, לעתים עם איש מקצוע, ולעתים בעבודה בבית עם מדריכת הורים טובה ומנוסה. יש משהו שעוצר את הילד מלהשתנות, ועליכם כהורים לסייע לו להתמודד עם הקושי הזה. אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע - הוא יסייע לך ולבעלך לקבל את הכלים הטובים ביותר. בהצלחה".
התרעות פיקוד העורף