אני אם לילד בן 3 שאינו גמול, מדבר ממש כמה מילים בודדות, וסובל מקשיים התפתחותיים. מאז שאביו עזב את הבית לפני כמה חודשים הוא נקרע מגעגועים, ואומר את שמו בכל הזדמנות. אביו נותן לי תירוצים מפה ועד להודעה חדשה, ואומר שהוא אינו יכול להגיע. בפעם היחידה שהבטיח לבוא ישבתי עם הילד למטה, חיכינו לו והוא לא הגיע. איך אוכל לסייע לבני להתמודד עם העניין, והאם עליי להגיד לו שאביו לא רוצה לראות אותו?
"כשהילד אומר 'אבא' הוא בעצם שואל למה הוא נעלם לכם מהחיים. חשוב לתת לילד להבין שכרגע אבא לא חלק מחייו. הידיעה מעניקה לילד שליטה על החיים שלו, וככה הוא לא נשאר באוויר. ילדים הם אגוצנטריים, זאת אומרת שהאגו שלהם בצנטרום. הם במרכזיות של עצמם, וזה א"ב של הישרדות. ככה צריך להיות. דעי לך שאם תגידי לו משפט בסגנון 'אבא לא רוצה לראות אותך' הוא ירגיש שהוא עשה משהו לא טוב, ובגלל זה אביו לא מגיע, והדבר הזה ילווה אותו כל חייו. הוא יהיה בטוח שהכל בגללו, ולכן את, כאמא שלו, אמורה לתת מענה למצב. יכול להיות שאם תגידי לו שאבא עבר לגור בעיר אחרת ונסע לעבוד רחוק רחוק, זו תהיה תשובה מספקת עבורו. זכרי שהכי חשוב שהילד יקבל גרסה אחידה מכולם. תגידי לסבים ולסבתות שלו ולכל בני המשפחה שזה מה שאת הולכת לספר לילד. אם את מתכתבת עם האבא תגידי לו שבגלל שהילד מחפש אותו בכל הזדמנות את החלטת לספר לו שהוא נמצא בעבודה מאוד רחוקה בכדי שגם אם פתאום יתחשק לו לראות אותו או לדבר איתו, שידע מה להגיד".

נכדי בן ה־9 מפחד לעבור הליכים רפואיים. הוא לא מוכן אפילו לבצע בדיקת דם קטנה. ניסינו הכל, אבל ברגע שהוא נכנס לרופא הוא משתולל ובוכה אם נוגעים בו. לאחרונה גילינו שהוא חייב לעבור טיפול שיניים, אבל מהרגע שהוא מתיישב על הכיסא הוא לא מוכן שהרופא יתקרב אליו. הוריו החליטו שיעשה את ההליך בהרדמה, אבל אני חוששת מאוד שהוא יגיב לזה בצורה לא טובה. מה דעתך?
"פחד הוא רגש לא הגיוני שמשתלט לילדים על כל הגוף, ולכן אי אפשר לשכנע ילד לעשות משהו שהוא לא רוצה כשהוא מפחד. זה פשוט לא יקרה. הוא אינו מסוגל לשתף איתנו פעולה. על ההורים שלו לגלות אחריות על בריאותו, ולזכור שבכל מה שקשור לבריאותו של הילד אנחנו לא מתחשבים בכלום, ואם חלילה ניאלץ להשתמש בכוח נעשה זאת במידת הצורך. גם אם תתפסו אותו כשהוא על הכיסא, ותסבירו לו שאתם לא הולכים לשחרר עד שהרופא יסיים - זה בסדר. זו האחריות שלנו כהורים: לטפל בילדינו".

אנחנו שתי חברות טובות לשתי ילדות בנות שנה וחצי. אנחנו שומרות שבת כך שבכל שבוע אנחנו מתארחות אחת אצל השנייה לסירוגין ומעבירות יחד את סוף השבוע. לאחרונה, אחת מהילדות פיתחה רכושנות כלפי הצעצועים שלה ולא יודעת לחלוק. איך מלמדים פעוטה לחלוק ולהתחלק? מה הדרך הנכונה להגיב כאשר היא חוטפת צעצועים מהפעוטה השנייה?
"אין ספק שללמוד לחלוק זה האתגר הגדול ביותר עבור ילדים ראשונים. בכורים, בדרך כלל, לומדים לחלוק כאשר מגיע אח נוסף למשפחה או כשהם נכנסים לגן. בגיל הזה אנחנו מקנים לילד מיומנויות חברתיות ומעבירים מסרים גם במלל וגם בעשייה.אם כן, כאשר תקרה סיטואציה שבה המארחת תחטוף צעצועים מהמתארחת, על ההורים המארחים להתערב. תאמרו לה, 'אצלנו לא חוטפים. רוצה לשאול את חברתך אם היא רוצה את הצעצוע בחזרה?'. יכול להיות שהחוטפת לא תרצה לשאול. במקרה הזה יצטרכו המארחים לפנות לילדה המתארחת ולהציע לה לשחק במשהו אחר. כך מעבירים את המסר לילדה שתהיה טובה יותר, וגם גורמים לה להרהר במעשיה, היא תחשוב לעצמה 'מה, חטפתי את הצעצוע ועכשיו חברתי תשחק עם אמא שלי?'. אחרי שזה יקרה מספר פעמים, הילדה תבין שלא כדאי לה לחטוף. ילדים עושים מה שכדאי להם ולא את מה שלא כדאי להם. ככה הם בנויים. במהלך הזמן הילדים מבינים את הערך שבהתחשבות בזולת ושל הוויתור לאחר. וכן, מותר לילדה לפעול על אגואיזם ולא לרצות לחלוק בכל דבר, ובכל זאת - בשביל ללמד אותה את משחק החיים, צריך להכניס ללמידה ערכים, כבוד, ונחישות".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM

מה אומרים לילד שאביו לא מעוניין לראות אותו? מיכל דליות מייעצת

מהי הדרך להתמודד עם פחד מהליכים רפואיים, האם להגיד לילד שאביו לא רוצה לראותו, ואיך מלמדים פעוטה לחלוק צעצועים?