אני אמא לילד בן שנתיים ושבעה חודשים. לפני ארבעה חודשים הבאתי לעולם בת נוספת. כדי להקל על בני, עשינו תהליך שיעזור לו להתמודד עם התוספת למשפחה, ובהתחלה זה ממש עבד לנו נהדר. אך השילוב של הסגרים האחרונים בעקבות הקורונה, הגעת הילדה החדשה למשפחה, והמעבר שלנו לבית עם ההורים שלי הוציאו מאיזון את הדינמיקה המשותפת. בני החל לצעוק בכל פעם שהוא רוצה דברים ולהיות חסר סבלנות. איך אוכל לעזור לו להתמודד עם השינויים הרבים בחיים שלו?

"כשילד צריך להתמודד בבת אחת עם כל הדברים שאת מתארת, אפשר באמת להעז ולקרוא לזה טלטלה רגשית. תחשבי מה קורה לנו, המבוגרים, כשאנחנו עושים רילוקיישן, עוברים דירה, או מחליפים מקום עבודה: ההסתגלות, ההיכרות, תחושת אי־הנוחות. עכשיו תחשבי שאת אותו הדבר בדיוק עובר ילד בן שנתיים ושבעה חודשים שעוד אין לו מספיק מיומנויות חיים. גידול ילדים זה לא רק מה שההורה עושה מול הילד, זו ההדדיות ביניהם כל הזמן, לכן, כשילד נמצא בסוג של משבר, אם אנחנו נלחצים, אבוד לנו ואבוד לילדים.

עלינו לראות את המשבר שהילד חווה כמו גל - הוא עולה, הוא גדול, הוא ממש מפחיד, אבל בסוף הוא עובר. אם ילד מתנהג בצורה שאינה מסכנת את עצמו או את סביבתו, אני יכולה בהחלט להתעלם מזה. דברים שאנחנו לא מגיבים אליהם - ייכחדו. פעם הקשר בין הורים לילדים היה אחר לגמרי, וילדים היו חוטפים מכות, ההרתעה הייתה כל כך אלימה, שהם צייתו כי הם פחדו. היום אין לנו את זה ואנחנו גם לא רוצים להיות במקום הזה. לכן דווקא היום החינוך וההורות קשים הרבה יותר כי אנחנו רוצים לקבל אותם בלי להשתמש באלמנטים של השפלה או תוקפנות.

זה מצריך מאיתנו הרבה יותר עבודה, קל וחומר עם הקורונה ועם שני ילדים קטנים בבית, ואינספור משימות. אם קשה לך לא להגיב לזה, את יכולה להגיד לו שאצלכם בבית לא צועקים, ואם הוא בכל זאת יצעק, אז תספרי לו איך תגיבי. זה המקום של החינוך. המקום של 'איך אגיב להתנהלות שלך'. במקום שהצעקות שלו יישאו רווח, תגידי לו שאת הולכת לחדר אחר, ותלכי, או שתסתכלי אליו ותחייכי ותשאלי אותו אם הוא רוצה לבוא איתך למטבח ולעזור לך להכין מיץ או לתלות כביסה. ככה הוא ישכח למה הוא בכלל רצה לצעוק מלכתחילה".

בני, בן 4 וחצי, עדיין מוצץ אצבע באופן אינטנסיבי. הילדים בגן שלו צוחקים עליו, וכבר נהיו לו יבלות גדולות על האגודל. כיצד אני יכולה לגמול אותו מכך?
"הגמילה צריכה להיות בשיתוף עם הילד. את לא יכולה לקחת לילד את האצבע מבלי לתת לו משהו במקום, הוא הרי רגיל למוצץ כבר באופן אינטנסיבי, כך שאת צריכה לספק לו נשכנים למיניהם שיחליפו את האצבע. תגידי לו שהאצבע נראית מאוד פצועה, ושאת צריכה לחבוש אותה בתחבושת גדולה, בתיאום איתו ובהסכמה שלו כמובן, כך שיבין שזה בשביל לשמור על האצבע ולמנוע ביקור אצל הרופא. הלבישי אותו במכנסיים עם כיסים, ובכל כיס שימי נשכן, ופזרי הרבה נשכנים בבית ובגן. לתפיסתי הנשכנים הם הפתרון הכי טוב כרגע".

איך לעזור לבן שנתיים להתמודד עם השינויים הרבים בחייו | מיכל דליות

וגם: ילד בן 4 וחצי, עדיין מוצץ אצבע באופן אינטנסיבי. הילדים בגן שלו צוחקים עליו, וכבר נהיו לו יבלות גדולות על האגודל. כיצד אפשר לגמול אותו מכך?