תגידו לו שמכיוון שאינכם מוכנים להיות חשופים לכך שירביצו לכם, אם הוא לא יצליח להתאפק בגלל שיהיה כעוס או עצוב, ויחליט להרביץ לכם – אתם תחזיקו לו את הידיים ותרחיקו אותו מכם, כי לא תסכימו שמישהו ירביץ לכם. את זה אתם אומרים לילד בשיחה קצרה וחדה. סביר להניח שכעבור חצי שעה הילד ינסה להרביץ לכם, כדי לבדוק אם פיכם ולבכם שווים. תפקידם של ילדים בעולם הזה הוא לבדוק את מה שאומרים להם, כך הם לומדים את העולם. לכן אם אכן אחרי חצי שעה הוא יבוא להרביץ לאמא, אז את מחזיקה לו את הידיים, מרחיקה את גופך ממנו ואומרת לו: ‘אני לא מסכימה שירביצו לי’. את לא מצווה עליו להפסיק להרביץ, כי אז הוא יעשה דווקא. במקום לדבר עליו, את מדברת עלייך ועל כך שאינך מסכימה שירביצו לך. השיטה הזאת אמורה לעבוד ולשים סוף להתנהגות של הילד”.
להעיר, לתקן ולרצות לשפר את ההתנהגות של נכדייך, תוך כדי שאת עושה זאת בזהירות, בכבוד ובאדיבות - זה בהחלט חלק מתפקידך כסבתא. ולמרות זאת, מגיע אכן הרגע שבו ההערות שלך לא נושאות את הפרי שאת רוצה, ואף פוגעות בהורים של נכדייך. אם את רואה שההערות שלך אינן מובילות לשיפור בהתנהגות של הנכדים, ואם את מגלה שהן פוגעות בהורים, אז הייתי ממליצה לך להפסיק להעיר לילדים וללמוד להתאפק. אם ההערות אינן מועילות ולא מובילות לתיקון הרצוי, ואף מזיקות למערכת היחסים שלך עם הנכדים ועם הורי הנכדים, זה כבר מקום שבו אנו לא רוצים להיות, ולכן עלייך לחדול ולא להעיר”.
התרעות פיקוד העורף