אני אם לבת 4 שבתקופה האחרונה מרבה לקלל אותי. אני אומרת לה כל הזמן שזה לא נעים לי, שזה פוגע בי, מבקשת ממנה לא לעשות את זה יותר, אבל היא ממשיכה. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לבתי להפסיק לקלל?
“הקללות שיוצאות לבתך מהפה לא נועדו לפגוע בך, כמובן. ההתנהגות שלה לא מודעת, היא אימצה את ההתנהגות הזאת מכיוון שהבינה שכאשר היא מקללת אותך, היא מרוויחה משהו – וזה את תשומת הלב שלך. את גוערת בה, מדברת אליה, ובכך היא מקבלת ממך את היחס לו היא זקוקה. בכל פעם שאת מדברת איתה על מה שהיא עושה, מסבירה לה שזה פוגע בך ומבקשת ממנה להפסיק, את למעשה מזינה את המשך ההתנהגות שלה, כי כל מה שהיא רוצה להשיג על ידי זה שהיא מקללת אותך זה שתתייחסי אליה ותדברי איתה. מה שעלייך לעשות זה לדבר עם בתך, לאו דווקא רגע אחרי שהיא קיללה, להסביר לה שאת לא אוהבת את זה שהיא מקללת, שזה מאוד מעציב אותך שהיא מתנהגת כך, ושזאת הפעם האחרונה שאת מדברת איתה על זה.

"בפעם הבאה שהיא תבחר לקלל, את לא תגיבי על כך, ואפילו תיאלצי להתרחק ממנה בגלל שהמילים הללו פוגעות בך. לאחר מכן עלייך ליישם את מה שאמרת לה – אם היא מקללת אותך או מקללת מישהו אחר ואת שומעת זאת, עלייך להתרחק ממנה וללכת. עם הזמן, כאשר הילדה תראה שאם היא מקללת אותך את מתרחקת ממנה, היא תפסיק את ההתנהגות שמפריעה לך. על ידי כך שאת לא נשארת בסביבתה כאשר היא מקללת, את מייצרת אצלה הרתעה. מצד אחד, היא לא תקבל את תשומת הלב שקיבלה ממך עד כה כאשר כעסת עליה על כך שקיללה או דרשת ממנה להפסיק, ומצד שני, אט־אט היא גם תלמד שכאשר היא מקללת אותך זה פוגע בך, מעליב אותך וגורם לך לא להתייחס אליה”.

בני בן 18 והוא צפוי להתגייס בקרוב לצה”ל, אך לאחרונה נודע לו לאן הוא צפוי להשתבץ בתום הטירונות, והוא נכנס לדיכאון כבד. הוא אינו מרוצה מהשיבוץ שקיבל, ואף שעשה כל מאמץ כדי לשנות את השיבוץ, הצבא אינו נענה לדרישותיו. הוא מאוכזב ומתוסכל ומסרב לצאת מהמיטה. מה ניתן לעשות כדי לעזור לו?
“אין ספק שבנך הצעיר מתמודד עם חוויה לא פשוטה, שמלווה בתחושת תסכול ואכזבה קשה. הוא דמיין את המסלול הצבאי שלו באופן מסוים, אך הצבא החליט עבורו שהוא יעשה דברים אחרים, ולראשונה בנך נאלץ להתמודד עם מציאות שבה אמא ואבא לא יכולים לסדר את הכל. בנך עומד בפני האכזבה הזאת, ובשלב זה הוא אינו מצליח למצוא את הכוחות כדי להתרומם הלאה ולהתמודד עם מה שהזדמן בדרכו. זה בהחלט מאוד מאכזב, אך יש מי שאומר שהצלחה אמיתית היא היכולת של החוסן הפנימי של האדם להתמודד עם הכישלון. בשלב זה, בנך אומלל ואינו מצליח להתמודד עם הכישלון והאכזבה, הוא אינו מצליח למצוא את החוסן הפנימי בתוכו כדי להכיל את העובדה שלא קיבל את מה שרצה, ולא יכול לחשוב כלל כיצד לעשות לימונדה מהלימון שנזרק אליו.

"ייתכן שלא משנה מה הוא ינסה לעשות, הוא לא יקבל את התפקיד הצבאי שרצה, אך עליו להתמודד עם המציאות שלא תמיד נענית לדרישותיו. הדרך שיעבור תסייע לו להתמודד עם העולם דווקא ברגעים שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. זהו חלק חשוב מההתבגרות שלו. לדבר לבנך בעזרת היגיון, ולומר לו שהוא חייב ללכת לצבא, שהוא חייב לצאת מהמיטה, ושבגיל 21 כל זה יהיה כבר מאחוריו – לא יעזור לו כלל. הוא לא נמצא במקום שבו ההיגיון יכול לסייע לו, הוא שבור ומצוי בעוגמת נפש מאוד גדולה. ההמלצה שלי אלייך היא להיעזר בפסיכולוג חיצוני. אם הוא לא רוצה ללכת לפסיכולוג, אז כדאי להזמין פסיכולוג עד לבית, שייכנס לחדרו, ישב לידו גם אם בנך נשאר במיטה, ויתחיל לדבר איתו. לפסיכולוג יש את הכלים להעביר את בנך תהליך רגשי שיסייע לו למצוא בתוך עצמו את הכוחות שלו כדי לשרוד את האכזבה הגדולה ולהמשיך הלאה”.

עריכה: ג'וני דוב

מיכל דליות מייעצת: מה לעשות כשהילדה הקטנה לא מפסיקה לקלל?

כיצד לגרום לבת ה־4 להפסיק לקלל, ואיך לסייע לבן ה־18, שצפוי להתגייס לצה"ל, להתגבר על האכזבה מהשיבוץ שקיבל? המומחית מייעצת למאזינים בתוכניתה ב-103FM