"הרי אני רוצה לאפשר להם ללמוד להסתדר אחד עם השני, וזה יקרה רק אם אני לא אפתור להם את המריבות. במריבה בין הילדים ישנו שיתוף פעולה לא מודע כדי להכניס לתמונה את אבא ואמא ושהם ינקטו עמדה. הרי כל ילד יכול היה להגיב אחרת - זה שחטף יכול היה לבחור לשחק, או לקחת ולהחזיר לאחיו. זה שנשך או הרביץ יכול היה לגשת להורים ולהגיד שלקחו לו. מה שקורה הוא תסריט ידוע מראש, ואם אנחנו מתערבים, אנחנו משמרים את ההתנהגויות של הילדים. כשאמא באה ופשוט מפרידה ביניהם, שולחת ילד אחד למטבח עם אבא, וילד אחר לחדר איתה, הם ילמדו איך מנהלים קונפליקטים בצורה נכונה".
"כשאת מתקשרת לילדה כשהיא אצל אבא שלה והיא עונה לך בצורה לקונית, זה יכול להיות בגלל כל מיני סיבות: ייתכן שאבא שלה עושה פרצוף חמוץ כשאתן מדברות, אז היא מנסה לרצות אותו ומקצרת את השיחה. יכול להיות שאבא שלה בנה חיים חדשים אחרי הגירושים, והיא מנסה להתחבב על בת זוגו החדשה בכך שהיא מדברת איתך פחות".
"אנחנו לא יכולים באמת להיכנס לראש של הילדה, אבל אני בטוחה שאין קשר בין זה שהיא לא מדברת איתך שיחות ארוכות אצל אבא שלה לבין העובדה שאת מרגישה שאת לא מספיק חשובה עבורה. היא בטוחה בקשר שלכן, ולכן היא לא צריכה את השיחות הארוכות איתך כשהיא ישנה בבית של הגרוש שלך. בבית של אבא שלה היא עסוקה בלהיות נחמדה כי אבא שלה הוא סוג של אורח ולא חלק משגרת החיים הרגילה שלה, בשעה שאת האדם הכי חשוב עבורה. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות כרגע הוא להפסיק להיפגע".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
התרעות פיקוד העורף