בתי בת ה־3 מחויבת להרכיב משקפי ראייה, אבל מסיבה לא ידועה היא מסרבת לעשות זאת. ניסינו לדבר איתה כמה וכמה פעמים, אבל היא לא מוכנה לשתף פעולה. אני ממש מתוסכלת. מה דעתך?

"במקרים מסוג זה אנחנו בכלל לא מתעסקים בפן החינוכי, ולעתים קרובות נבחר בדרך אחרת - שוחד. מדובר בילדה קטנה בת 3, ולכן את לא יכולה להגיד לה: 'אם תרכיבי את המשקפיים כל היום מבלי להוריד אותם, אני אתן לך פרס'. את צריכה להיות ספציפית ולומר: 'אם תרכיבי את המשקפיים עכשיו, אני אקח אותך לקניון לקנות גומייה', ואז, גם אם היא רוצה להסיר את המשקפיים, חשוב שתתעקשי איתה. עלייך לפנות לילדה ולהבהיר לה שהיא צריכה משקפיים, ושבכל פעם שהיא תבחר להוריד אותם, אתם פשוט תרכיבו לה אותם בחזרה. הטון שלך יכול להיות קשה, אבל בו זמנית תמיד תזכרי להביט בה במבט אוהב. במידת הצורך אפילו תיקחי חופש מהעבודה ותהיי איתה שבוע שלם עד שהיא תבין שעליה להרכיב משקפיים. עדיף שהיא תכעס ותבכה קצת עכשיו מאשר שתכעס עלייך כל החיים כי הראייה שלה תיפגע. תמשיכי להיות איתנה בדעתך מולה, אין לך ברירה אחרת".

בת זוגי ואני מגדלות יחדיו שני ילדים. הבת הבכורה היא בת 9, מנישואים קודמים, ויש אבא מעורב בתמונה. הבן השני הוא בן שנתיים וחצי, והוא ילד משותף של שתינו. כבר תקופה שאני וזוגתי מגלות שיש הרבה מאוד התנגשויות בגישות החינוך שלנו, מה שגורם לכך שאנחנו מנהלות ויכוחים לעיני הילדים שלנו. מה עלינו לעשות?

"כשאנחנו נמצאים בתוך מערכת זוגית אנחנו רבים כי כל אחד מבני הזוג רוצה לשכנע את הצד השני שהוא צודק. כל אחד בטוח בצדקתו, ואחרי כמה זמן אחד הצדדים מוותר, אבל לא בגלל שהוא מסכים עם הצד השני, אלא בגלל שהוא לא רוצה להמשיך להתווכח. אתן לא אמורות לחשוב אותו הדבר. נכון, אתן בנות זוג, אבל מדובר בשתי נשים שונות, ממשפחות שונות, שקיבלו צורות חינוך שונות. אתן באות עם ידע אחר, רקע אחר, וייתכן שחלק מהמשיכה שלכן אחת לשנייה מגיע דווקא מהשוני הגדול ביניכן. אתן לא צריכות לחשוב אותו הדבר, אבל מה שאתן כן צריכות זה לדעת להגיע להחלטות משותפות. זה שאתן לא חושבות אותו הדבר ולא נוהגות אותו הדבר - גם הבת וגם הבן כבר הבינו. ילדים יודעים בערך מגיל שנה וחצי מי מההורים נותן מה, מי מההורים נוטה יותר לוותר, ומי פחות. לא פעם ילדים, בתמימותם, ינצלו לטובתם האישית את זה שאחד מבני הזוג מוותר יותר. כמובן שהם עושים את זה בלי כוונת זדון. בשנות ה־50 גדל כאן דור שלם של ילדים להורים יקים, שלא ראה את ההורים רבים. ילד כזה גדל ורוצה לבנות זוגיות תוך כדי שהוא חושב שאין דבר כזה מריבות ואי־הסכמות בתוך זוגיות. מה יקרה כשהוא יתחתן? הוא יאשים את בת זוגו במריבות, הוא יאשים את עצמו, והדבר עלול לייצר קונפליקטים אדירים בין השניים. כשאין מריבות זה מצג שווא. אין פה שחור או לבן - העניין הוא להצליח להגיע להסכמה משותפת גם כשאנחנו לא באמת מסכימים אחד עם השני. ככה או ככה, יש פה איזשהו מודל זוגי שהילדים נחשפים אליו, ובו אתן לא מצליחות לפתור קונפליקטים יחדיו. הייתי ממליצה שהצעד הראשון יהיה שתשבו לבד ותכתבו איפה בדיוק נמצאים חילוקי הדעות ביניכן, ומה אתן עושות באותו הרגע. חשוב שתפרטו את זה לפרקטיקה של החיים, ומראש תנסו להגיע לעמק השווה. נניח, מה קורה אם ילד אומר לפני ארוחת הערב שהוא לא רעב - האם נותנים לו לאכול מאוחר יותר? איך מגיבים אם הילדה לא רוצה להתקלח או מסרבת לארגן את התיק שלה? במקום לחשוב מי צודקת יותר או פחות בגישה שלה, נסו לבחון את העניין סביב השאלה למי יותר חשוב מה. בו זמנית הייתי ממליצה לכן לפנות לקבלת הדרכת הורים כדי למצוא פתרונות נוספים ולחזק את התקשורת שלכן מול הילדים". ד

ערכה: עדן בן ארי

איך לגרום לילדים להסכים להרכיב משקפי ראייה?

איך לגרום לבת 3 להסכים להרכיב משקפיים, וכיצד לנהוג כשיש התנגשות בין הגישות החינוכיות של בנות הזוג?