סוד הקניות של הבריטים למוצרים משומשים כמעט ולא הובא לידיעת התיירים. מדובר בתופעה שנקראת Car Boot Sale, בה תושבים מקומיים מגיעים עם רכבם לאזור מוגדר, פותחים את תא המטען של הרכב ומוכרים ממנו כל טוב ובמחירים מגוחכים. האם זו הבשורה העתידית גם למחזור? רעיון שכדאי לאמץ גם בישראל.
"כמה זה עולה?" שאלתי לגבי מגבר גיטרה חשמלית, שנראה כחדש ועמד לו על קצהו של שולחן מבלי שאיש מתעניין בו. "חמישה פאונד", ענתה לי המוכרת ובטרם אפנה את גבי ואסתובב שיפרה את הצעתה, "אתה יודע מה, ארבעה פאונד... תביא שלושה וחצי". כך התנהלה אחת הרכישות הראשונות שלי ב-Car boot הסמוכה למקום מגוריי בדרומה של אנגליה.
בריטניה על כל חלקיה היא מדינה עם אינסוף אפשרויות בילוי: טבע, אתרים היסטוריים, מוזיאונים, ערים, כפרים, טירות, חופי ים – ובעצם מה לא? אבל על דבר אחד אף פעם לא קיבלתי מידע מוקדם, וזכיתי להיחשף אליו רק לאחר שעברתי לגור כאן, ואני מתכוון למכירות ה-Car Boots שיכולות להוות חלק משלים למבקרים במקום - בייחוד לחובבי שווקים וקניות של סחורה משומשת.
בכל רחבי אנגליה ישנם אזורים מוגדרים אליהם מגיעים התושבים עם רכביהם, כשהם עמוסים בסחורות יד שנייה אותה ליקטו מבתיהם ומסביבתם. זה יכול להיות הכל, מעטים לכתיבה ועד לספות וסלונים, מחפצי אספנים ובולים ועד ציוד ג'אנק שלא מובן למה בדיוק משמש. זהו מעין שוק פשפשים מעורבב עם שוק מודרני. לעיתים אני מוצא את עצמי עומד מול מוצרים ותוהה: "מי ייקנה את זה לעזאזל?!" אך כפי שנאמר, הזבל של האחד הוא בהחלט הזהב של האחר, אך במחשבה שנייה, מרבית המוצרים כאן הם בכלל לא זבל.
קצת מילון אנגלי-עברי: Boot באנגלית הוא תא המטען במכונית ומכאן שהמכירות עצמן נעשות באופן בו ה"סוחרים" מחנים את רכביהם האחד אחרי השני בסדר מופתי, פותחים את תא המטען ומניחים עליו את הסחורה וכן בסביבה הצמודה לרכב, בד"כ על גבי שולחן צר ומאורך או פשוט פורסים על הרצפה הקרובה לרכב שטיח ועליו מניחים את הפריטים המגוונים שהביאו עמם.
ההיסטוריה של מכירות ה–Car boots בבריטניה החלה בשנות ה–70 כשהרעיון הובא לכאן ככל הנראה מקנדה על ידי הכומר הארי קלארק ממנצ'סטר, שרצה בסך הכל לערוך מכירת חפצים משומשים לטובת ארגון צדקה, ומאז המכירות הללו מתקיימות בכל רחבי בריטניה, בדרך כלל בימי שבת או ראשון. יש גם כאלה שבאמצע שבוע אבל הם די נדירים. גם היום חלק מהאירועים נועדו לצדקה, אך אלה מתקיימים לרוב בבתי ספר ובבניינים קהילתיים. האירועים הגדולים באמת, אלה שאינם קשורים לצדקה, מתקיימים באזורים פתוחים שגודלם כגודל מגרש כדורגל, אך במקום שחקנים מוצבות בו מכוניות.
המכירות הללו הן ארוע תרבותי וחוויתי בפני עצמו. לעיתים תמצאו מתקני שעשועים לילדים, משאיות מזון ומוכרי גלידה שחונים כחלק מהארוע שהופך ססגוני וצבעוני. בימים של גשם, ברוב האתרים, המכירות יתבטלו וללא הודעה מוקדמת – התושבים וכן ה"סוחרים" המזדמנים פשוט לא יגיעו, ובימים של שמש קופחת האתרים מתמלאים באדם ובסחורות משומשות והעסקים פורחים. לא מדובר באיזשהו רצון מצד התושבים לעשות הון, אלא פשוט להעביר הלאה מוצרים שאינם בשימוש ועל הדרך להרוויח כמה פאונדים בודדים שאולי יספיקו לפיש אנד צ'יפס משפחתי בסוף היום. מעת לעת גם סוחרים מנוסים, שזהו עיסוקם המרכזי בחיים, מקימים דוכן, אך סוחרים אלה הם בשוליים של האירוע.
מספר חוקרים בריטים חקרו את הנושא ובראיונות שקיימו עם צרכנים קבועים שמגיעים לשווקים הם גילו שהרבה מגיעים כיום מסיבה של איכות הסביבה, שכן סחורה שאינה מתכלה פשוט מתגלגלת הלאה מיד ליד, דבר המפחית את הצורך לרכוש מוצרים חדשים, שבתהליך הייצור שלהם הסביבה מזדהמת. כמו כן מדובר מבחינתם ביזמות מקומית שתועלתה היא בחסכון של כסף רב לרוכשים, הבדלים של שמיים וארץ בין המחיר בחנות לזה שבשוק.
באחת המכירות שהייתי בהן שמעתי תושב המסתודד עם אשתו לאחר שרכשו עגלת תינוק, "איך הוא מכר לי את זה בשבעה פאונד? בחנות רצו מאתנו 130!", התגאה ובחיוך מרוח כבר עבר לדוכן הבא. אז האם יהיה מי שייבא את ה-Car boot sale גם לישראל? הנה רעיון סביבתי וחברתי גם יחד.
התרעות פיקוד העורף