הסיפור הטורקי גדול כמובן מעבר לתחום התעופה. תשאלו את הקמעונאים בארץ, הטוענים כי מחסני המוצרים המיוצרים והמיובאים מטורקיה מתחילים להתרוקן והמענה נשמע בדמות חרם צרכני על הטורקים מצדם של שרים בכירים.
מן העבר השני, טסנו לשם לא מעט, בשותפות הדוקה יחד עם עמיתנו בחיל האוויר הטורקי; שיפצנו כלי נשק ורק"ם, והתעשיות הביטחוניות עשו חיל; סחר פורה וענף הוליד מפעלים משותפים בתחומי הזכוכית, המלט, המזון ועוד - והכל תחת מעטפת שיתוף פעולה ביטחוני הדוק ועקבי שקיים עד היום.
מפעלי הזכוכית הפכו עם השנים לתיירות רפואית בדמות ניתוחים קוסמטיים ורפואת שיניים, והמלט הפך מופרט וסגר את המפעל בהרטוב, כך שמרבית המלט עד למלחמה הגיע באמת רק מטורקיה. שיתוף הפעולה הצבאי ירד דרומה ליוון, והטונים הפכו צורמים יותר, שיתוף הפעולה הביטחוני נשמר והמדינות לא זזו גיאוגרפית ושתיהן לא הולכות לשום מקום.
החיים הם גלגל, גם בכנען ובאימפריה העות'מאנית. עצמאות מדינה אינה עומדת בסתירה לחשיבות יחסי חוץ ובניית קואליציות. אם הברית הטורקית לא תהיה עם ישראל, היא תהיה עם מדינה פחות ידידותית בציר הפחות רצוי לנו ולעולם כולו.
ישראל צריכה לייצר מלט, גם אם המודל הכלכלי אינו רווחי כמו הייטק, כי לא ניתן ולא צריך להסתמך על המלט הטורקי - ומן הצד השני להשקיע בשותפות עסקית וביטחונית ביתר שאת עם הטורקים כמו פעם.
חברת תעופה סעודית חדישה וגדולת ממדים נועדה להתחרות בחברות המפרץ, שם חם הרבה יותר, לשם הטיסה ארוכה יותר והסקרנות גדולה הרבה יותר לממלכה הסעודית מאשר למקבץ האמירויות המשגשג והמתקדם. וזה קורה ממש עכשיו.
הדרך של מדינה לפרוץ אל העולם עוברת בתעופה כאשר אתה שחקן גדול, ובתעשייה מפותחת כאשר אתה שחקן קטן. ישראל תנפיק חברות הייטק במיליארדים והטורקים יטיסו את הישראלים לכל העולם, יחד עם שאר העולם. הסינגפורים הבינו שניתן לשלב, וזה לאט־לאט מצליח, והאמרתים מנסים גם כן לשווק תעופה, תעשייה, כלכלה ותיירות במודל מוצלח המשולם מכספי נפט עצומים.
בישראל הקטנה והמאותגרת, הפוטנציאל התעופתי לא ינוצל במלואו בשנים הקרובות משום שלא השכלנו לבנות תשתיות שיאפשרו לו זאת. חלק מחשיבה לטווח ארוך שנעלמה לנו בתוך כאוס פוליטי מתמשך - והשנה האחרונה עם לחימה עיקשת בכמה חזיתות, גם אם מוצדקת, לא תורמת לקידום תעופתי בריא.
אלא שבכל משבר יש גם הזדמנות: להאיץ בפיתוח ובתכנון, להסיר חסמים ככל הניתן ולבנות הרבה יותר ומהר יותר ככל הניתן תשתיות, בהן תעופתיות, בכדי שנוכל לקיים אופציה ישראלית לנוסעים כדי להתחרות בריאד אייר או באמירייטס. גם אם זה לא באמת ריאלי וגם אם זה לא תמיד אותו המוצר עבור הישראלים.
שום דבר במזרח התיכון אינו עומד בפני עצמו. הכל קשור בהכל: התעופה ביחסי החוץ, הביטחון והכלכלה מזינים זה את זו והיחסים בין המדינות מדלגים לרוב על מחלוקות פוליטיות משום שהן מצליחות לראות את המכנה המשותף ואת העתיד שמעבר לפינה, דברים שלא תמיד נראים נכוחה במסדרונות השלטון, לא בשגרה וגם לא במלחמה.
אבל העתיד יגיע, והמכנה המשותף תמיד קיים. הוא בדרך כלל רחב יותר ממה שאנו מסוגלים לראות, ואם אנחנו לא נראה אותו לטובתנו, מישהו אחד יראה אותו - ולא בהכרח לטובתנו.
טורקיה קרובה מרחק שעה טיסה, עם מנטליות חמה ואוכל דומה המזכירים לכולנו כי פעם עוד היינו מסופחים לאימפריה העות'מאנית. היום אנחנו מעצמה קטנה בזכות עצמנו, אבל יחסי החוץ עם הטורקים חשובים מאוד לעתיד בהסתכלות על מפת האיומים העולמית ובראייה אזורית בוודאי. חיבוק דב הוא שיטה עתיקה וחכמה, ולעתים היא עדיפה מגידופים ילדותיים.
התרעות פיקוד העורף