חלמתם לעבור ליפן? הממשלה מציעה מיליוני בתים כמעט בחינם - אבל יש קאץ'

יפן שוברת שיאי תיירות - 39 מיליון מבקרים ב-2025. אבל באותו זמן, 9 מיליון בתים עומדים ריקים בכפרים, והממשלה מציעה אותם כמעט בחינם עם סבסוד שיפוצים. למה אף אחד לא קונה? והאם זו באמת הזדמנות

מיטל שרעבי צילום: פרטי
עקבו אחרינו
איינוקורה, טויאמה, יפן
איינוקורה, טויאמה, יפן | צילום: שאטרסטוק
2
גלריה

ובאותו זמן ממש, פחות משעתיים נסיעה מקיוטו, יש כפרים שלמים שעומדים כמעט ריקים. בתים יפים, מסורתיים, עם גינות וקרבה למעיינות חמים, נמכרים ב-10,000 עד 20,000 דולר. לפעמים בחינם. הממשלה אפילו מציעה לכסות עד 75% מעלויות השיפוץ. אין הגבלות על זרים. ועדיין - אף אחד לא קונה.

פריחת הדובדבן בקיוטו
פריחת הדובדבן בקיוטו | צילום: רויטרס

איך שני הדברים האלה קיימים במקביל? התשובה לשאלה הזו חושפת את אחד המתחים המרכזיים ביפן המודרנית, ומסבירה למה תופעה שנראית כמו עסקה של פעם בחיים היא בעצם הרבה יותר מסובכת.

האקיה: תופעה שהופכת למשבר לאומי

המונח "אקיה" פירושו "בית ריק" ביפנית. עד אוקטובר 2025, מספר הבתים הריקים הגיע לכמעט 9 מיליון. עד 2038, ההערכה היא שבית אחד מכל שלושה ביפן יהיה ריק. רוב הבתים נמצאים בכפרים שהצעירים נטשו. הם עברו לטוקיו, אוסקה, פוקואוקה - לערים הגדולות שבהן יש עבודות ותרבות. האוכלוסייה היפנית מתכווצת מ-127 מיליון היום ל-88 מיליון צפויים ב-2065. פחות נישואין, פחות ילדים, כפרים שבהם הגיל הממוצע 70 ומעלה.

אז יש מצב אבסורדי: תיירים משלמים מאות דולרים ללילה בקיוטו, ושעה וחצי משם יש בית שלם שעומד ריק וכמעט חינמי.

למה התיירים לא הולכים לשם?

כי גם הם רוצים את אותה יפן אליה עברו הצעירים - טוקיו, קיוטו, אוסקה. הם רוצים את המקדשים המפורסמים, את השכונות מהאינסטגרם. לא כפר קטן בלי תחבורה ציבורית, שבו צריך רכב ואף אחד לא מדבר אנגלית. מה שגורם לכך שיפן סובלת מאוברטוריזם ואנדרטוריזם באותו זמן - ריכוזיות קיצונית של תיירות בחמש-שש ערים, ואפס במקומות אחרים.

למה הבתים עומדים ריקים? והפיתוי המטעה

הבעיה העמוקה היא מיסוי לא הגיוני. ביפן, מס רכוש על קרקע ריקה הוא פי שישה מהמס על קרקע עם מבנה. בעלים מעדיפים להשאיר בית נרקב עומד - כי להרוס אותו ייקר להם יותר במיסים. אלפי בתים נרקבים לאט, אבל עדיין עומדים כי זה זול יותר.

פוסטים ויראליים מדברים על "ההזדמנות שכולם פספסו" - בית ב-15,000 דולר, הממשלה מסבסדת שיפוצים, אפשר להשכיר לתיירים ולהרוויח הון. נשמע מושלם. אבל המציאות שונה. הבית עולה 15,000 דולר, השיפוץ 30,000-80,000 דולר נוספים. בנקים יפניים לא נותנים משכנתא לזר ללא תושבות קבועה - אתה משלם מזומן. והבתים נטושים שנים עם בעיות של תשתית, חשמל, אינסטלציה, עובש, טרמיטים.

ואז המכירה מחדש: ביפן בית מאבד 50% מערכו בעשר שנים ומגיע לאפס ב-22 שנה. זה מובנה בחוק - כי תקני בנייה משתנים כל הזמן בגלל רעידות אדמה. בית נחשב לנכס מתכלה, לא השקעה.

אז אחרי שהשקעת 75,000 דולר - למי תמכור? השוק לא השתנה, האוכלוסייה ממשיכה להתכווץ, והקונים היחידים הם זרים אחרים שראו את אותו פוסט ויראלי.

אז למי זה מתאים? רק לאדם מאוד ספציפי: מישהו שרוצה לחיות ביפן הכפרית, מדבר או לומד יפנית, יש לו מזומן, ומחפש להגשים חלום ולא להתעשר.

תגיות:
יפן
/
תיירות
/
נדל"ן בחו"ל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף