אחת החזיתות המרכזיות במאבק במשבר האקלים עוברת דרך היער. בירוא יערות - כריתה נרחבת של עצים לצורכי חקלאות, מרעה והפקת מחצבים - מערער את אחד ממנגנוני האיזון החשובים של כדור הארץ, ומוביל לשרשרת השלכות ברורה: עלייה בפליטות גזי חממה, פגיעה חמורה במגוון הביולוגי, הכחדת מינים והחלשת מערכות טבעיות שאמורות לבלום את ההתחממות הגלובלית. בברזיל, שבה שוכן יער האמזונס - אחד הנכסים האקולוגיים החשובים בעולם - ההשלכות הן חריפות במיוחד, שכן מדובר במערכת אקולוגית חיונית המשפיעה לא רק על תנאי החיים באזור, אלא על האקלים הגלובלי כולו.
ההידרדרות של יער האמזונס אינה תופעה חדשה, אלא תהליך מתמשך הנדון כבר עשרות שנים. מחקרים מצביעים על כך שמאז שנות ה-70 הובילו סלילת כבישים מאסיבית והתרחבות החקלאות לאובדן של כ-17 אחוז משטח היער. אך הפגיעה אינה מסתכמת רק בכריתה ישירה: לצד אובדן השטחים, מתרחשת גם הידרדרות נרחבת של היערות שנותרו. תהליך זה נגרם משילוב רב של גורמים, ובהם כריתת עצים בלתי חוקית, שריפות יער חוזרות ובצורות מתמשכות, שמחלישות את המערכת האקולוגית, פוגעות ביכולתה להשתקם ומערערות את תפקידה החיוני בוויסות האקלים ובשמירה על המגוון הביולוגי.
שימור שטחים בהיקף גדול פי שבעה משטחה של הולנד
על רקע זה, חברת הטכנולוגיה הברזילאית Agrotools השיקה לאחרונה את מה שהיא מגדירה כ"פלטפורמה הגדולה בעולם לתשלום עבור שירותים סביבתיים". המערכת מציגה מודל כלכלי שמציע לתת תגמול כלכלי לחקלאים במטרה למנוע הרחבת חקלאות על חשבון יערות טבעיים. בפועל, הפלטפורמה מחברת בין חקלאים המחזיקים קרקעות עם צמחייה טבעית לבין גופים וחברות המבקשים לפצות על טביעת הרגל הפחמנית השלילית שלהם. החקלאים מקבלים תשלומי חכירה חודשיים קבועים, ובתמורה מתחייבים לשמור על הצמחייה הקיימת בשטחם בלי להרחיב את שטחי העיבוד והמרעה. כדי לוודא עמידה בהתחייבויות, הפלטפורמה עושה שימוש בנתוני לוויין, ניתוחי קרקע וכלי ניטור דיגיטליים, המאפשרים מעקב רציף אחר מצב השטח. כך, במקום לתגמל כריתה והתרחבות חקלאית, היוזמה מתגמלת שימור, יציבות ואי-הרחבה, ומבקשת להצמיד ערך כלכלי ממשי לשמירה על היער.
על פי נתוני החברה, כ-280 מיליון דונם של צמחייה טבעית בברזיל מצויים כיום בשטחי חוות פרטיות, כאשר כ-70 מיליון דונם מהם נמצאים בשטחים שבהם החוק הברזילאי מתיר פינוי והסבה לשימוש חקלאי. ההימור של Agrotools הוא שחלק מהחקלאים יעדיפו הכנסה קבועה על פני הרחבת שטחי גידול ומרעה באזורים בעלי רגישות אקולוגית. החברה מעריכה שהפלטפורמה עשויה למשוך השקעות בהיקף של כ-15 מיליארד דולר בתוך חמש שנים, ולאפשר שימור של שטחים בהיקף גדול פי שבעה משטחה של הולנד. המודל מבוסס על תשלומי חכירה שנתיים של כ-100 דולר לדונם עבור שמירה על צמחייה טבעית קיימת, במימון עסקים וממשלות המבקשים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלהם באמצעות מנגנוני תשלום עבור שירותים סביבתיים.
האם קיזוז פחמן באמת עובד?
"המנגנון הזה עד היום לא תפס בהיקפים רחבים, ועדיין לא הוכיח את עצמו", טוען שיינס. "במידה מסוימת הוא אף מעודד 'גרינוושינג' (או 'התירקקות', א"ד), משום שהוא מספק לחברות גדולות לגיטימציה להמשיך ולזהם: במקום להפחית את הפליטות בפועל, הן פשוט משלמות כסף".
אם המהלך של Agrotools מבקש לשנות את יחסי הכוחות דרך מנגנונים כלכליים פנימיים של השוק החקלאי, שיינס מוביל במקביל גישה אחרת לגמרי. באמצעות הארגון הבינלאומי ללא מטרות רווח TiME, שאותו ייסד בשנת 2015, הוא פועל לשימור המגוון הביולוגי באמצעות רכישת שטחים בעלי ערך אקולוגי ביער האמזונס ובאזורים אחרים בעולם והפיכתם לשמורות טבע. המודל של TiME מבוסס אך ורק על גיוס המונים: כל תרומה, גם בסכום סמלי של דולר אחד בשנה, מקנה לתורמים זכות הצבעה על האזור שישמר. הכספים מופנים ישירות לרכישת הקרקעות ולהבטחת הגנה ארוכת טווח, בשיתוף קהילות מקומיות וארגונים אזרחיים. בעיני שיינס, זוהי דרך לעקוף את מנגנוני הקיזוז והאינטרסים הכלכליים, ולהצמיד לשמירה על הטבע ערך שאינו תלוי בהמשך הזיהום.
"כיום ברור שכדי להתמודד עם משבר האקלים, יש לפעול בשני מישורים במקביל: הפחתה משמעותית של פליטות גזי חממה, לצד שימור והגנה על שטחי טבע", אומר שיינס. "פעולה באחד מהם בלבד אינה מספיקה, ולא תאפשר עמידה ביעדים שנקבעו במסגרת הסכם פריז".
עשרות מינים נכחדים מדי יום
שיינס מדגיש כי לב ליבה של הפעילות של TiME נעוץ במאבק בהכחדת מינים, שלדבריו הוא האיום הדחוף והחמור ביותר על מערכות החיים בכדור הארץ. "ברור שאנחנו צריכים גם לשנות את דפוסי הצריכה ואת כל מארג המזון שלנו, אבל זה לא פותר את הכול", הוא אומר. "הבעיה הכי אקוטית היום היא לא לאבד מינים. אנחנו במרוץ נגד הכחדת מינים מסיבית שמתרחשת עכשיו, בזמן אמת".
לדבריו, בניגוד לפליטות - שניתן עקרונית לצמצם או לאזן - אובדן מינים הוא בלתי הפיך: "מין שנכחד, אבד לנצח. אלה מינים שהתפתחו במשך מיליוני שנים, ואנחנו מכחידים עשרות מינים מדי יום. זה פשוט מטורף". מכאן נגזרת גם תפיסת הפעולה של הארגון: "כל שטח שאנחנו מצליחים לשמור עליו הוא סיכוי להגן על עוד מין. זה בעיניי התפקיד המרכזי של שומרי טבע היום - לעצור את הקטסטרופה הזו, שהיא בעיניי חמורה אפילו יותר ממשבר האקלים עצמו".
למרות הפער העמוק בין מודל מסחרי הפועל בתוך השוק החקלאי לבין יוזמה אזרחית נטולת רווח, שני המיזמים מצביעים על שינוי כיוון: ניסיון לערער את התמריצים שמניעים את הרס היערות, ולהציב שימור טבע כמרכיב מרכזי במאבק במשבר האקלים ובהכחדת המינים. השאלה שנותרה פתוחה היא איזו דרך תצליח באמת לבלום את קצב ההרס: זו שמבקשת לרתום את השוק, או זו שמבקשת לעקוף אותו לחלוטין?
התרעות פיקוד העורף