יש שני סוגי אנשים רגע לפני החופשה. אלה שכבר שבוע לפני הטיסה "מתנזרים" כדי לפצות על מה שעומד להגיע, ואלה שמחליטים מראש שהכול מותר, כי "חופשה היא לא הזמן לחשוב על קלוריות". באופן מפתיע, שתי הגישות מובילות לא פעם לאותה התוצאה בדיוק: אכילה מוגזמת, תחושת כבדות ובעיקר הרבה רגשות אשם בדרך חזרה הביתה.
אלא שמומחים להתנהלות תזונתית טוענים שהבעיה האמיתית כלל אינה נמצאת במזנון של בית המלון או בגלידה האיטלקית שאי אפשר לעמוד בפניה. היא מתחילה הרבה קודם, בראש שלנו. לדברי נינה גמזולטובה, מרצה ומאמנת להתנהלות תזונתית, דווקא החופשה יכולה להיות ההזדמנות הטובה ביותר לבנות מערכת יחסים רגועה ובריאה יותר עם אוכל.
"אנשים בטוחים שהדרך היחידה לא לעלות במשקל בחופשה היא להילחם בעצמם" היא אומרת, "אבל בפועל, ככל שאנחנו אוסרים על עצמנו יותר, כך גדל הסיכוי שנאבד שליטה".
"הגוף שלנו לא מגיב טוב למלחמות"
עבור גמזולטובה, מדובר גם בסיפור אישי. בגיל 35, כשהייתה אם לתינוקת בת שלושה חודשים, עברה שבץ מוחי ששינה את חייה. התקופה הארוכה של השיקום אילצה אותה לבחון מחדש לא רק את הגוף, אלא גם את מערכת היחסים שלה עם בריאות, אוכל ואיזון.
"הבנתי שהגוף שלנו לא מגיב טוב למלחמות" היא מספרת, "הוא מגיב הרבה יותר טוב להקשבה, לחמלה ולהבנה. זה נכון בשיקום, וזה נכון גם בהתנהלות התזונתית".
הגישה הזאת רלוונטית במיוחד דווקא בעונת הקיץ, כשהחופשות, המלונות והמסעדות הופכים את האוכל לחלק בלתי נפרד מחוויית הנופש. אז איך נהנים מכל מה שיש לחופשה להציע בלי לחזור הביתה בתחושת כישלון?
הטעות הראשונה, לדבריה, היא לחשוב שמדובר ב"הזדמנות אחרונה"; "כשהמוח שומע משפטים כמו 'אני חייבת לאכול הכול עכשיו כי ממחר חוזרים לדיאטה', הוא נכנס למצב הישרדות. פתאום יש דחף להספיק, לטעום, לקחת עוד צלחת ועוד קינוח". ברגע שמבינים שהקרואסון הצרפתי או הפסטה האיטלקית אינם אירוע חד פעמי של פעם בחיים, הלחץ יורד, וגם האכילה הופכת רגועה יותר. גם ארוחות הבופה, שמצליחות לבלבל כמעט כל אחד, אינן חייבות להפוך למלכודת; "במקום לקחת מיד צלחת ולהתחיל להעמיס, אני תמיד ממליצה לעשות קודם סיבוב" אומרת גמזולטובה, "להסתכל, לבחור מה באמת מסקרן אתכם, ורק אחר כך להחליט מה נכנס לצלחת". לדבריה, ברגע שהבחירה הופכת מודעת, רוב האנשים מגלים שהם בכלל לא רוצים לאכול מכל מה שמונח מולם.
עוד הרגל קטן שעשוי לעשות הבדל גדול הוא דווקא מה שמכניסים לתיק לפני שיוצאים לטייל. טיולים ארוכים, שווקים, מוזיאונים וימים עמוסים גורמים לרבים לדלג על ארוחות ולהגיע למסעדת הערב רעבים במיוחד. "במצב כזה כבר כמעט בלתי אפשרי לקבל החלטות טובות" היא מסבירה. "חופן שקדים, אגוזים טבעיים או חטיף חלבון יכולים להיות ההבדל בין ארוחה מאוזנת לבין אכילת יתר".
גם שתייה מספקת היא אחד הכלים הפשוטים והיעילים ביותר. בקיץ, במיוחד בחו"ל או במהלך טיולים ארוכים, הגוף מאבד נוזלים במהירות. אלא שלא פעם אנחנו מפרשים את הצמא כרעב. "ממליצה תמיד להסתובב עם בקבוק מים צמוד" אומרת גמזולטובה. "לא רק בגלל תחושת השובע, אלא גם כדי לשמור על רמות אנרגיה, על מערכת העיכול ועל התחושה הכללית".
חוק הביס השלישי
ואולי הטיפ המפתיע ביותר שלה קשור דווקא לקינוחים. היא מכנה אותו "חוק הביס השלישי": "רוב ההנאה שאנחנו חווים ממאכל חדש מתרחשת בשלושת הביסים הראשונים ואחר כך אנחנו ממשיכים לאכול בעיקר מתוך הרגל, שעמום או כי האוכל עדיין מונח מולנו". לדבריה, אכילה איטית וקשובה מאפשרת לזהות את הרגע שבו תחושת הסיפוק כבר הגיעה, עוד לפני תחושת הכבדות.
אחת הטעויות הגדולות ביותר, היא מוסיפה, היא לשפוט את עצמנו אחרי חריגה; "אנשים חושבים שאם אכלו ארוחה גדולה, כל היום נהרס. ואז כבר ממשיכים לאכול בלי גבול. אבל ארוחה אחת לא קובעת שום דבר, בדיוק כמו שארוחה אחת בריאה לא הופכת אותנו לבריאים".
בסופו של דבר, ההתנהלות התזונתית בחופשה אינה נבחנת בכמות הקלוריות, אלא ביכולת ליהנות בלי לאבד את תחושת השליטה. אפשר לטעום מהמאפים בפריז, לאכול פיצה בנאפולי, ליהנות מטאפאס בספרד או מבופה עשיר בבית מלון באילת, בלי להפוך את החופשה לעוד פרויקט של דיאטה או רגשות אשם. אולי דווקא זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקחת מהחופשה הקרובה. לא רק תמונות יפות או מזכרות, אלא ההבנה שאפשר לחיות בשלום עם האוכל, כי בסופו של דבר, החופשה נועדה למלא אותנו בחוויות, לא בחרטות.
התרעות פיקוד העורף