יאייג'י קשר בין בחירת יעד החופשה לבין תפיסה לאומית רחבה יותר, וטען כי אי אפשר להטמיע בציבור את "תודעת המולדת הכחולה" כאשר אזרחים טורקים מתקשים כלכלית לנפוש בחופי ארצם ובוחרים במקום זאת לעבור לאיים היווניים הסמוכים. המשפט הבולט ביותר בדבריו היה: "האיים היווניים העניים מוחזקים בכסף טורקי". בהמשך הוסיף כי לא מספיק לומר לציבור "אל תלכו לאיים היווניים", אלא יש ליצור בתוך טורקיה אפשרויות חופשה איכותיות יותר ובמחירים נגישים יותר.
ההתבטאות של יאייג'י מעניינת במיוחד משום שהיא מרחיבה את דוקטרינת "המולדת הכחולה" מעבר לשאלות של גבולות ימיים, משאבי אנרגיה וכוח ימי. לדבריו, גם ההחלטות הכלכליות של האזרח הטורקי - ובהן היכן לנפוש - צריכות להשתלב בתפיסה הלאומית. ברקע עומדת תופעה שמעסיקה את השיח הציבורי בטורקיה בשנים האחרונות: עליית מחירי החופשות באזורי החוף, ובמיוחד במוקדים כמו בודרום, גורמת לטורקים רבים להשוות מחירים מול איים יווניים סמוכים. בחלק מהמקרים, לפי הדיווח, האפשרויות ביוון נתפסות כזולות ומשתלמות יותר.
עבור יאייג'י, זו כבר אינה רק שאלה של תיירות. מבחינתו, כאשר כסף טורקי זורם ליוון, הוא מחזק כלכלית מדינה שעמה לאנקרה יש מחלוקות מתמשכות בים האגאי ובמזרח הים התיכון.
לא רק בודרום: האיים שמושכים את הטורקים
יאייג'י, למעשה, אינו מסתפק בקריאה פטריוטית. הוא טוען שאם טורקיה רוצה לשנות את העדפות הציבור, היא צריכה קודם לשנות את המשוואה הכלכלית: להציע מלונות זולים יותר, שירותים טובים יותר, עלויות נמוכות יותר ונגישות טובה יותר לחופי המדינה.