הים עולה: האיום החדש שעלול לגרש את צבי הים מהחופים

מחקר חדש מזהיר כי עליית מפלס הים עלולה לצמצם משמעותית את שטחי ההטלה של צבי הים בישראל עד 2100. בחוף שבין צפון מרינה תל אביב לדרום נמל תל אביב עלולים להיעלם עד 96% מרוחב החוף בתרחיש המחמיר

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
צבת ים חומה חוזרת אל הים
צבת ים חומה חוזרת אל הים | צילום: ארז ארליכמן, רשות הטבע והגנים
4
גלריה

בימים אלה עונת הבקיעות של צבי הים בחופי הארץ מתקרבת לסיומה, אבל נשאלת השאלה, האם צבות הים יוכלו להמשיך להטיל פה את ביציהן גם בעוד 70 שנה? חופי הים התיכון של ישראל הם בתי גידול למאות קינים של צבי ים מדי שנה, צבי ים חומים וצבי ים ירוקים. שני המינים מוגנים וחשופים למגוון איומים בים כמו טריפה, פגיעה ישירה מכלי שיט, בליעת שקיות ניילון והסתבכות ברשתות דיג, ואיומים ביבשה על ידי פגיעה בקינים שנמצאים בחוף. על פי מחקר חדש, העלייה שצפויה במפלס הים בעקבות שינוי האקלים עלולה לפגוע באפשרות של צבות הים לעלות לחוף כדי להטיל ביצים.

מקום נוח להטלת ביצים

בעונת הרבייה, בחודשים מאי עד אוגוסט, עולות צבות הים לחוף כדי להטיל את ביציהן – ומטילות כמה עשרות ביצים בכל הטלה. עונת הבקיעה מתרחשת בחודשים אוגוסט עד אוקטובר, אז האבקועים – הצבונים הקטנים – בוקעים מהביצים שהוטמנו בחול ועושים את דרכם אל הים, סך הכול כמה אלפים מדי שנה בישראל. לרוב, נקבות הצבים ישובו בבגרותן להטיל ביצים באותו החוף שבו הן בקעו, אך במקרים שונים של הפרעה כמו זיהום אור או שינוי תוואי החוף, הן עלולות לא להטיל את הביצים בחוף בכלל.

אבקוע צב ים עושה את דרכו אל הים
אבקוע צב ים עושה את דרכו אל הים | צילום: ארז ארליכמן, רשות הטבע והגנים

במחקר שהוצג בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה נבחנו מיקומי קו מפלס הים לאורך חופי ישראל בעשרות השנים הבאות, בהתבסס על מספר תרחישים שהוצגו בדו"ח של חקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). על פי התוצאות, פוטנציאל השטח הזמין בישראל להקמת קינים של צבי ים לאורך חופי הים התיכון עלול להצטמצם משמעותית.

מנתוני המחקר עולה כי עד 2100 עלולה להתרחש ירידה של 23 אחוז מכלל שטח החופים בטווח ה-50 מטר – השטח המתאים לקינים. בבחינה ממוקדת יותר בין החופים השונים, אפשר לראות מספר חופים בעלי סיכון מוגבר לאיבוד שטח. למשל, חופי עכו דרום, ראש כרמל וסירונית-בלו ביי עלולים להצטמצם בממוצע ביותר מ-85 אחוז מרוחבם. על פי התרחיש המחמיר, בחוף שבין צפון מרינה תל אביב ודרום נמל תל אביב – 96 אחוז מרוחב החוף הולך להיעלם. למשל, אם יש כיום 50 מטר של חוף עבור הטלה – ב-2100 ייוותרו שני מטר בלבד. "במקרה של רצועת חוף צרה, ייתכן שצבת הים תסתפק גם בשטח הקטן אך ייתכן גם שהשינוי והעומס ישפיעו עליה. בכל מקרה, יש כאן התמודדות חדשה עבור אוכלוסיית הצבות, וכמו במקרים של הפרעות אחרות, היא עלולה לחזור למים ולא להטיל בכלל את הביצים". במקרה זה, ייתכן שצבת הים תנסה להטיל שוב בלילה העוקב, אך אם גם הפעם היא לא תצליח, אז היא עלולה להטיל את הביצים בים, שם הביצים לא ישרדו. עוד ייתכן שהביצים לא יוטלו, ובמקום זאת ירקבו בגופה, מה שעלול לגרום למותה.

אבקועים של צב ים עושים את דרכם אל הים
אבקועים של צב ים עושים את דרכם אל הים | צילום: רינת קאשי, רשות הטבע והגנים

לצד צמצום שטח החוף, נבחנו גם אחוזי הקינים שעלולים להימצא באזורי סיכון, כמו קינים שעלולים להימצא מעבר לכביש או מעבר למצוק בגלל שינויים שיתרחשו בשטח החוף. על פי התרחיש המחמיר, ב-2100 כ-40 אחוז מכלל הקינים יהיו בשטח סיכון. גם כאן אותרו אזורים פגיעים יותר. עבור צב הים החום, סומנו אזור השרון בכלל וחוף מעגן מכמורת בפרט כאזורים הפגיעים ביותר. עבור צב הים הירוק, זוהו מישור החוף הדרומי בכלל וחוף דרום מרינה אשקלון בפרט כאזורים הפגיעים ביותר.

הים עולה והשטח מצטמצם

קצב עליית מפלס הים הואץ במאות השנים האחרונות, בעיקר בשל שריפת דלקים ופליטת גזי חממה שגורמים להתחממות האוקיינוסים ולהאצה בהמסת הקרח בקטבים. על פי דו"ח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), עמד קצב עליית מפלס הים הגלובלי במהלך המאה ה-20 על כ-1.4 מ"מ לשנה בממוצע – מהיר יותר מבכל מאה אחרת במהלך 3,000 השנה האחרונות. אלבז מדגיש שהמחקר התמקד בשינויי קו החוף בגלל שינוי אקלים, אך לא כלל התייחסות לתהליכים חופיים נוספים כמו כרסום חול, שינויים בשימושי קרקע או אירועי קיצון שעלולים להשפיע על זמינות בית הגידול ועל התנהגות ההטלה של הצבות.

לצד המיפוי הארצי, בוצעו מדידות ממוקדות במטרה להשוות בין שטחים סמוכים בתוך אותו החוף. "דגמנו לפי חלוקה לתאי שטח של עשרות מטרים כל אחד", אומר אלבז. "זה אפשר לנו לראות פסיפס של מקבצי פגיעות ויציבות, ומה שהפתיע אותי הייתה מידת השונות בין מרחבים סמוכים. החוף הוא לא הומוגני. אפשר לראות בתוך אותו חוף רצף תאים יציבים ומייד לאחר מכן רצף תאים רגישים. ייתכן שהשונות הזאת יכולה להועיל לצבות, כיוון שהן יוכלו להתמודד ביתר קלות עם השינויים ולמצוא שטח קרוב למקום שממנו בקעו ושאליו הן חוזרות".

אבקועים של צב ים
אבקועים של צב ים | צילום: ארז ארליכמן רשות הטבע והגנים

תוצאות המחקר יכולות להיות רלוונטיות כבר בטווח הזמן הקצר. ראשית, אלבז מציין את הצורך לזהות ולעקוב אחרי אותם חופים ושטחים בעלי רגישות גבוהה ולקחת את הרגישות הזאת בחשבון בתהליכי תכנון. "הצעד הבא שלנו הוא לקיים מפגשים במרחבים שונים עם אנשי ונשות השטח והתכנון, להציג את התוצאות, ולחשוב יחד איך המידע החדש יוכל לשפר את ההגנה על המשך פעילות צבות הים. נוסף על כך, אנחנו יכולים לשמור על שטחים יציבים לצד אותם שטחים רגישים, כך שיוכלו לשמש כעתודות להטלה וכחיזוק לשטח סמוך שעלול להיפגע", הוא מסכם.

תגיות:
איכות הסביבה
/
חופים
/
צבי ים
/
משבר אקלים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף