טבריה: המשבר התחיל לפני המבצע
הדוגמה הבולטת ביותר היא טבריה. במרץ, החודש הראשון של המבצע, היו תפוסים בעיר 5% מחדרי המלון, כלומר חדר אחד מכל עשרים. אבל המשבר בעיר התחיל עוד קודם. כבר בחורף שלפני המבצע היה תפוס בה פחות משליש מהחדרים: בינואר 28%, לעומת 48% בינואר 2025. גם הקיץ לא שינה את התמונה. באוגוסט, החודש הטוב ביותר של השנה, הגיעה התפוסה ל-59%. בספטמבר היא ירדה ל-42%, ושוב הייתה הנמוכה מבין הערים שהלמ"ס בודקת.
מי שמגיע היום לטבריה מבין חלק מהסיבות. העיר שינתה את אופייה בשנים האחרונות, הטיילת שהייתה פעם מוקד בילוי נראית פחות אטרקטיבית, ועסקים רבים סגורים. לחופשה בצפון יש היום הרבה אלטרנטיבות, ומבקרים רבים פשוט עוקפים את העיר.
ירושלים: התאוששות איטית
גם ירושלים נשארה מאחור. במרץ ירדה התפוסה בעיר ל-15%, ובניגוד לרוב היעדים היא כמעט לא התאוששה באביב. באפריל ובמאי היא נשארה מתחת ל-30%, ובין אפריל לאוגוסט הייתה התפוסה בירושלים נמוכה אפילו מזו של טבריה. רק ביולי היא עברה את ה-40%. ירושלים מבוססת על תיירי חוץ יותר מכל עיר אחרת בישראל, והם חוזרים לאט. בספטמבר עמדה התפוסה בעיר על 43%, מעט יותר מבספטמבר אשתקד, אבל זו עדיין רמה נמוכה מאוד.
אילת וים המלח: חזרו תוך חודש
בצד השני נמצאים היעדים שהישראלים חוזרים אליהם בכל מצב. אילת ירדה במרץ ל-36% תפוסה, אבל כבר באפריל, בחופשת הפסח, היו בה תפוסים שלושה חדרים מכל ארבעה. בקיץ הגיעה התפוסה בעיר לכמעט 90%. ים המלח קפץ באותו זמן מ-20% ל-55%, ומאז נשאר בערך ברמה הזאת.
הישראלים מחזיקים את הענף
הפער בין היעדים מתאים לתמונה הכללית: את המלונות ממלאים בעיקר ישראלים. מתחילת השנה נרשמו 15.1 מיליון לינות במלונות, ו-84% מהן היו של ישראלים. התיירים אמנם חזרו בחודשי הקיץ לרמה שלפני המבצע, אבל חלקם עומד רק על 16% מהלינות. תפוסת החדרים הארצית מתחילת השנה עומדת על 50%, לעומת 53% בתקופה המקבילה אשתקד. מחוז הדרום מוביל עם 66%, ומחוז הצפון סוגר את הטבלה עם 36%.
התרעות פיקוד העורף