"לא אהיה לעולם מורה, לא אמשיך את המסורת", כך אמרתי בזמנו להוריי כשסיימתי את לימודיי האקדמאים, וחשבתי על המשך מסלול אקדמאים להוראה.
אם נודה על האמת, תמיד הייתי גם וגם, יש יגידו דואלית במחשבותיי ובמעשיי. הלכתי ללמוד תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובפילוסופיה בעקבות השילוב של זיקתי וחיבתי לשפה הערבית ובזכות קריאת ספרים של אפלטון ודקארט למתחילים עוד מנערותי. המשכתי ישר לתואר שני בדיפלומטיה וממש רציתי להמשיך באקדמיה היישר לדוקטורט. נסיבות החיים והאירועים שעברתי בהמשך הביאו לפניה חדה ימינה ולחישוב מסלול מחדש, בגיל 31 החלטתי שאני הולכת לעבוד כמדריכת חדר כושר, על כל המשתמע מכך. בארבע השנים שהגיעו לאחר מכן השתלמתי בקורסים ואף ניהלתי את המדיה החברתית בחברה. בגדול מה שהנחה אותי בחיים הוא לעשות מה שאני אוהבת, הכסף יבוא אחר כך. למעשה הוא אף פעם לא היה פקטור.
לקח לי עשור בערך להגיע לתובנה הזאת, אבל כמובן עדיף בגיל 30 וקצת להבין את המשמעות הזאת, מאשר בגיל 50 פלוס.
לפני כחצי שנה בערך, העברתי שיעור בהתנדבות במסגרת הפרויקט "הורה מעשיר" בחטיבת הביניים של עילי. דיברתי על כתיבה כמקור לתקווה ואיך היא מסייעת בחיים במצבים שונים. לשמחתי השיעור היה מוצלח, ואחרי תיאום ציפיות הדדי הוחלט שאעביר קורס "כתיבה עיתונאית" במסגרת "אוניברסיטה לחיים", במהלך סמסטר שלם.
לשמחתי בניתי את הקורס מאפס, בדרכי, עיצבתי אותו בצורה שתהיה רלוונטית לתלמידים בחטיבה. יצרתי יש מאין וממש התרגשתי מכך.
במהלך השיעורים הרבים שהעברתי הבנתי עד כמה עמוק ומשמעותי תפקיד המורה, עד כמה הוא לא פשוט ומלא כובד המשקל, עם עומס ילקוט של שאלות, סבלנות וילדים מתבגרים, רווי הורמונים, קפריזות ומיליוני שאלות וספק, כן ולעתים גם חוצפה.
זה המקום להגיד שהבנתי לראשונה בחיי במקביל בשני עולמות מקבילים שהם ישויות נפרדות איך אפשר לאהוב כל כך תפקיד ובאותה עת להירתע ממנו.
חלחלה אליי ההבנה כמה קשה זה להיות מורה. כאחת שגדלה בבית של מורים ומנהלים קלטתי כמה עוצמה ורוך צריך לתפקיד הזה וכמה הוא עשוי להיות כפוי טובה. מי שלא עמד מול כיתה מימיו, לא יוכל להבין זאת.
במקביל ראיתי כמה הערכה של ילדים היא אינסופית. כמה ילדים יכולים לאהוב אותך בדברים הקטנים, בתשומת הלב, בגישה אליהם, ביחס, באכפתיות. הגעתי לשיעורים בציפייה רבה מלאת אנרגיה ויצאתי עוד יותר מאושרת ומחויכת.
היו רגעים שהבנתי שהחינוך מתחיל מהבית - וזה בעצם הכל, אם משחררים לילד יותר מדי את האפשרויות להרגיש מעל כולם - הוא ייקח זאת לקצה, וכאשר מראים לילד שיעור בצניעות ובדרך ארץ, הוא כחומר ביד היוצר.
נראה לי שהתמכרתי למקצוע, לא חשבתי שאפול לטרנד, אבל הנה - מסתבר שהוא חזק ממני.
התרעות פיקוד העורף