יש לי קטע כזה, מעין גילטי פלז'ר בחודש של היום הולדת (שזה למעשה כל חודש יולי) מדי שנה, לאכול לעצמי את הראש במשך ימים כלילות ולנסות להבין מה קרה בשנה הזאת מבחינה אישית, מקצועית, פיזית ונפשית. זה לא שבשאר ימות השנה זה נעלם מעיניי, פשוט בשבוע הזה הכל מואר באור לבנה בוהק.
בימי ילדותי ונעוריי, כילידת הקיץ, לתוך החופש הגדול, רק רציתי שחבריי יזכרו את התאריך ויברכוני, וגם כאמור ציפיתי לאותה עוגת קצפת דובדבנים ספוגית מלאת פצפוצי שוקולד, שאמנם לא הייתה לטעמי, אבל הצטלמה יפה טרום עידן האינסטגרם ומיקי שמו. ולכן היום, מספר ימים אחרי יום הולדתי, אני מלאת קושיות ומנסה עדיין להבין את הווייתי עד תום.
מנסה לתהות מה אני עדיין רוצה להשיג וטופחת לעצמי על השכם על מה שכבר קיימתי. הבטחות גדולות ברגעים קטנים של עולם מטורלל ומדינה שאני כה כואבת את התפרקותה, אך כה אופטימית בזכות העם הזה והמנהיגים החלופיים אשר עתידים לבוא. ואפרופו העניין הזה, של מדינתנו האהובה - כשסיימתי את לימודי התואר השני בדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב, לפני אי אלו שנים, ידעתי שאני אהיה בעמדת השפעה בכנסת או בממשלה או אולי באחד המשרדים הממשלתיים. את הסיפא כאמור קיימתי, ולמדתי מהי עבודה סיזיפית מבחוץ מול אותם גורמי מקצוע. מי יודע, יבוא יום ואולי אצליח להעביר חוקים במליאה.
בכלל, העניין של השמעת הקול ולא רק בכתיבה, הוא יוצא מגדר הרגיל וגורם לי לפנטז על תוכנית רדיו משותפת נוכחת, חיה ובועטת. כי אנחנו הרבה יותר מהודעות וואטסאפ מוקלטות, בעידן שלכל מאן דה הוא יש פודקאסט - אנו באנו להוסיף ערך ועומק.
ובהקשר החלומות - מי היה מאמין שאעמיד הרצאה נוספת של כתיבה כמקור לתקווה ואתחיל ללמד כתיבה עיתונאית, עם קורס שבניתי מהיסודות.
מי היה מאמין שאשב עד השעות הקטנות להכין חומרים, אכתוב מערכי שיעור וכה אהנה להשפיע על הדור הזה.
מי היה מאמין שהחלום הבא שיתגשם בקרוב הוא ריטריט שקשור בין היתר בכתיבה, אותו אעביר.
מי היה מאמין שהמקום שנתן מזור לכאביי כילדה וכנערה - מחברת שורות ועט ושירה שנכתבה שם - יהיה עבורי עולם ומלואו מספר שנים לאחר מכן, ואעביר את האהבה הזאת הלאה.
מי מספר ללירון ההיא בת ה-16, שהייתה אחראית על הוצאת ספר שירים שכבתי ב"אורט מוצקין" וביקשה לעשות בארטר עם ראש העיר דאז, לפני שהבינה את משמעות המילה לאשורה ("אתה תוציא לי ספר שירים, אני אלמד כתיבה יוצרת בספריה") - שדברים קורים כשעושים הכל עבור החלומות שלנו.
מאחלת לעצמי להמשיך להתגמש ולהתלבש על אהבות ישנות של מילים, במקום להתפשט על חוסר שביעות רצון של שומן בטני, אי שם במעמקי הראש.
ולזכור שאישה שבעה היא אישה שאוהבת וכותבת. בתיאבון לאותיות ומזל טוב לי.
התרעות פיקוד העורף