זה שנתיים אריה מאושר, 71, מהרצליה, מתנדב בעמותת "עזר מציון" בטיפול בקשישים. "יש אנשים מבוגרים שאני מתקשר אליהם באופן קבוע לבדוק מה שלומם, אם הם צריכים אולי משהו", הוא מספר. "בנוסף, שולחים אותי לבתים של קשישים כדי לעזור להם בכל מיני משימות, כמו להתקין להם ידיות אחיזה במקלחת, טוש, ברז בחצר. אני עושה כל מיני דברים שקשורים באחזקה בבתים של קשישים".
ויקי יצחקי, 62, גמלאית של צה"ל מהיישוב רעות, מתנדבת עם קשישים בפרויקט "בשיח ידידים" במסגרת ארגון "ידידים" המעניק עזרה ראשונה שאינה רפואית. "מדובר בפנסיונרים וקשישים שדי מנותקים מבני המשפחה או שבני משפחתם לא שוהים בארץ", היא מספרת. "הקשישה שאני מטפלת בה למשל היא בת 90, אבל יש גם בני 100 ויותר. מצד שני, אלה יכולים להיות גם פנסיונרים בני 70 שמרגישים לבד".
במסגרת ההתנדבות מלווה יצחקי כאמור אישה בת 90, ששלוש בנותיה חיות בחו"ל. "היא רהוטה וצלולה, אך יש לא מעט דברים שבהם היא נזקקת לעזרה, כמו למשל להתקשר לביטוח לאומי, להביא תרופות מקופת חולים, לטפל בסיטואציות של בעל מקצוע שהזמינה ולא הגיע, או הזמינה והתנהל בעורמה", מספרת יצחקי.
"פעם בשבוע לפחות אנחנו מנהלות שיחת טלפון לוודא שהכל בסדר, אם היא צריכה משהו. היא משתדלת להפעיל אותי במינימום, היא מאוד שומרת על העצמאות שלה. את הביקורים אצלה אני יוזמת, אני אומרת: 'אני מאוד מתגעגעת ורוצה לראות אותך'. ברגע שנפרדתי מההורים שלי, היה לי צורך עצום להמשיך לתת מענה לאנשים בסטטוס שלהם. כמו כן, אני, כגמלאית שפתאום אין לה מסגרת של שגרה יומיומית, רואה מאוד את הצורך של האחר לשבת עם מישהו, לשוחח איתו, לדבר, ואף להיות אוזן קשבת, כתף תומכת. אם אני בפנסיה ויכולה לעזור למישהו, אז אני מאוד שמחה על כך".
"אני מתנדבת גם בארגון הגמלאים של צה"ל ובמקומות נוספים. כמו כן, אני מרגישה מחוברת לגיל השלישי. הרגשתי זאת גם כשהייתי מאוד צעירה. עכשיו יש לי הזדמנות לתרום להם, וזה סיפוק עצום. יש סיפוק עצום בלראות אישה בת 90 שמנסה להיות עצמאית במה שהיא יכולה. אני לומדת ממנה, מהעצמאות שלה. היא גם ממליצה לי איזה ספרים לקרוא, מביעה דעתה בפוליטיקה וזה תענוג לשמוע אותה".
הרבה חמלה
פעמיים בשבוע מתקיים בקיבוץ עין החורש מפגש חברתי של ותיקים וקשישים, שבמהלכו יש גם פעילות גופנית. חלק מהפעילויות הללו מעבירה בהתנדבות רותי בן יעקב, 75, פיזיותרפיסטית במקצועה. "אנחנו עושים חצי שעה התעמלות שמותאמת לגמלאים ולפנסיונרים. אחר כך יש כוס קפה והרצאה", היא מספרת.
בנוסף לפעילות ההתנדבותית, בן יעקב גם עובדת באופן חלקי ב"בית הדר", בית אבות סיעודי של "עמל ומעבר" הנמצא בקיבוץ. "בגילי יש יותר הבנה לצרכים של בני גילי. בגיל הזה יש הרבה חמלה", היא אומרת. "תמיד הייתה לי חמלה וגם היום יש לי. אני אשת מקצוע שמתמחה בגיל השלישי. כיום אני בת אותו הגיל, אבל מבחינתי זה המשך טבעי למה שעשיתי קודם. כל עוד אני יכולה להמשיך, אני ממשיכה".
לאה אדרת, 75, מחיפה, אדריכלית, מתנדבת בעמותת "עמך" כ־20 שנה וזה שמונה שנים היא מלווה ניצולת שואה שכיום היא בת 83. "לפני הקורונה היא עברה לדיור מוגן", היא מספרת. "אני מגיעה אליה באופן קבוע פעם בשבוע. אם זה לא מסתדר לאחת מאיתנו מאיזושהי סיבה, אז אנחנו מדברות בטלפון, מסתמסות בוואטסאפ. האישה שאני מבקרת לא בודדה. יש לה חברים וחברות, היא עדיין פעילה, הולכת לקונצרטים. בהתחלה כן שיתפתי אנשים ב'עמך' בכך שאולי אני מיותרת לה, אולי שיפנו אותי למישהו אחר, אבל אותה אישה אמרה שהיא מאוד רוצה שאמשיך לבוא".
"היא משתפת אותי בדברים שאולי היא פחות רוצה או יכולה לשתף חברות שלה. בהתחלה הגעתי אליה לצורך פרויקט תיעוד של ניצולי שואה ש'עמך' ערך, והקשר הפך להיות ממש חברי. אנחנו מבינות אחת את השנייה בהרבה דברים. שתינו אוהבות מאוד לקרוא, שתינו אוהבות מאוד לטייל. הגיל מאוד מקרב בינינו. אני מניחה שאם בחורה צעירה הייתה מגיעה אליה, אולי היו פחות נושאים משותפים, למרות שגם מתנדבים צעירים מקבלים כלים איך לנסות לדובב. במקרה הזה זה יותר קל גם כי הגילים דומים וגם כמובן כי היא אישה פעילה".
התרעות פיקוד העורף