חשוב מאד לקיים מפגש מקדים של צוותי החינוך כדי שיוכלו לשוחח על משמעות יום הזיכרון עבורם, להתלבט יחד איך הם היו רוצים לנהל את השיח בכיתתם, לברר ממה הם חוששים, אילו שאלות הם יפגשו בכיתה ועוד. בסייף סקול הוכנו לקראת יום הזיכרון חומרים ייעודיים לצוותי החינוך ולתלמידים והורים. חלק מההכנה הוא למפות את מעגלי הפגיעות בכל כיתה. לשוחח עם התלמידים הללו ולברר איתם אם ואיך ירצו לשתף את הכיתה באבל שלהם. יתכן שתלמידים אלה יעדרו מבית הספר ביום זה או בימים הקודמים לו. חשוב לעקוב ולבדוק מה שלומם.
ההתמודדות של התלמידים עם אירועי יום הזיכרון מושפעת במידה רבה מהצפייה שלהם במבוגרים, בהורים ובצוות החינוכי. התלמידים הבוגרים מושפעים גם מקבוצת הגיל ומהרשתות החברתיות. המסר המרכזי הוא שצריך וחשוב בכל גיל לדבר עם התלמידים על הזיכרון בהתאם להתפתחותם הקוגניטיבית והרגשית.
הקושי בהתמודדות עם יום הזיכרון קשור במפגש המאיים עם דיבורים על המוות. הדרך לתווך לתלמידים הצעירים מצבים רגישים כמו מוות, היא דרך הקשבה לשאלותיהם והתייחסות אליהן. התשובות הניתנות צריכות להיות ברורות ואמיתיות מבלי לחשוף אותם למידע שהם יתקשו להכיל. אפשר להסביר שהמוות הוא בלתי הפיך, אפשר לדבר על העצב מהפרידה מאיש אהוב, להסביר למה אנחנו מקיימים את הטקס ולמה כולנו עומדים יחד בצפירה כדי לזכור ולהוקיר את הנופלים. חשוב להכין אותם לשתי הצפירות שיהיו, להסביר שלמרות שהצפירה דומה היא אינה אזעקה. חשוב לתווך לילדים את סמיכות יום הזיכרון ליום העצמאות ואת הקשר בין הכאב אודות הנופלים ובין השמחה שלנו בהקמת המדינה בבנייתה ובשמירה עליה.
לתת מקום למילים לתאר את המציאות החיצונית ואת המציאות הפנימית: "אנחנו עוברים תקופה קשה", לשאול שאלות כמו: מה המשמעות של יום הזיכרון השנה? איזה רגש, מחשבה, סיפור מתארים אתכם ביום זה?
לזכור שכל תגובה רגשית היא הגיונית למצב הקשה שבו אנחנו נמצאים. זה יכול לנוע מעצב וחרדה ועד לתגובות של מבוכה. לתת הזדמנויות שונות לבטא את הרגש בשיחה, בציור, במוסיקה, בתנועה, בצפייה בסרטים, ולברר דרכם מה חשבו? מה הרגישו? אילו כוחות זיהו?
לחבר את הילדים לכוחות ולהדגיש שלמרות שהתקופה עצובה ומאתגרת, יש בנו כעם וכיחידים את הכוחות להתמודד ולהתגבר. ברמה האישית לחשוב מה עוזר להתמודד. לזכור שזו לא מילה גסה להסיח את הדעת ולעסוק בדברים שעושים לנו טוב מבלי להרגיש אשמה. לזכור שמשמעות הביטוי "במותם ציוו לנו את החיים" משמעו, שלצד הצער והכאב חשוב להמשיך לחיות לשמוח, זה חלק מהחוסן.
לאסוף רעיונות - איך להנציח אותם? איך יראה יום הזיכרון בבית הספר?
לדבר עם התלמידים על מה הם יכולים לעשות. אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, אנחנו לא יכולים להקהות את הכאב, אבל אנחנו יכולים להיות אמפתיים אליהם. לעמוד לצידם בחיוך, במילה טובה, בלברר איתם במה אנחנו יכולים לעזור. לא מתוך רחמים אלא כדי להיות איתם.
השנה האחרונה הייתה מורכבת וקשה. אפשר לחלק אותה: עד השישה באוקטובר ומהשבעה באוקטובר. לשוחח עם התלמידים על איך משמרים את התקווה בתקופה הסוערת שבה נמצאת מדינת ישראל. מה המשמעות של תחושת הביחד שאנו חווים ביום הזיכרון, ואיך ניתן להשליך ממנה על חשיבות האחדות לחוסן החברתי? איזו חברה אנחנו רוצים שתהיה לנו, שמכירה במחלוקות אבל יודעת לנהל אותם?
"שֶׁתִּדַע כָּל אֲפֵלָה, שֶׁיֵּדַע כָּל חֹשֶׁךְ/ גַּם אִם הַלֶּהָבָה כָּבָה וְהוֹלֶכֶת/...לֹא נַפְסִיק אֶת הַלֶּהָבָה/ לְעוֹלָם/ אֶל מוּל הַחֲשֵׁכָה" ( ציטוט משירו של אהרן בס "לעולם").
התרעות פיקוד העורף