מערכת החינוך צמאה לאנשי הוראה מסורים, אבל מבין אלה ששורדים בה, רבים מלווי תחושת שליחות ואלה הם האנשים שהתלמידים צריכים ומחכים לפגוש בשבוע הבא בכיתות. לקראת פתיחת שנת הלימודים פגשנו שלושה מהם.
מהחזית לכיתה
עמיעד, נשוי ואב לשלושה, נכנס לתפקיד מנהל תיכון רעות ב-1 בספטמבר 2023. כחודש לאחר מכן, ב-7 באוקטובר הוא כבר מצא עצמו במילואים בצו 8.
"התקופה המאתגרת ביותר בחיי", הוא אומר, "לשילוב הקשה ממילא של בית ועבודה, נוספו המילואים שהם מאתגרים ומשמעותיים מאד. עם כל הקושי, השבתות והחגים מחוץ לבית, והגעגוע אני גאה מאד בשירות שלי ושמח על היכולת לתרום. הקושי הגדול היה באמת בבית, להישאר מאחור בחשש ובחוסר וודאות".
על הקשר ששמר עם צוות המורים והתלמידים גם מרחוק וחרף כל האתגרים, מספר עמיעד: "ההחזקה של בית הספר בתקופה הזו נעשתה בעיקר בזכות הצוות המסור של בית הספר, אחרי שלמעלה מעשרה אנשי צוות גויסו. מנהלת החטיבה והצוות המוביל גיבו והובילו בצורה יוצאת דופן" ומשתף בתחושה אישית: "אני מרגיש פספוס על תלמידים שלא הספקתי להעמיק את ההיכרות איתם בשנתיים האלו, מקווה ומאמין שנשלים בשנה הבאה. בתפילה להשבת החטופים במהרה".
המורה שהאמינה
"האישה הזו עיצבה את כל מה שאני היום – אמא, אישה ואשת חינוך" אומרת צליל, כיום בעצמה מחנכת ומורה למתמטיקה בבית הספר בו למדה. כתלמידה היא לא הקפידה לשבת בכיתה: "מה שקסם לי היה החלק החברתי, עם אלה שהיה להם קשה ולא למדו, המסדרון והחצר היו הרבה יותר אטרקטיביים מהשיעור" היא נזכרת.
"יום אחד אחת המורות התעקשה להכניס אותי לכיתה למרות שאיחרתי. היא הציבה לי תנאי כניסה, וגם כשלא עמדתי בהם, היא עדיין התעקשה שאשאר בכיתה. הגעתי ללא תיק וכמובן ללא כלי כתיבה, באותו שיעור היא השאילה לי את העט שלה הפרטי. בהמשך כבר לא איחרתי וכדי שתהיה גאה בי גם הגעתי עם עט ומחברת. היא גרמה לי לרצות לחזור להיות תלמידה וסיימתי את התיכון בהצטיינות", מספרת צליל.
רבקה, שהשנה יוצאת לגמלאות, מספרת: "תפיסת העולם שלי היא להפתיע את התלמיד בגישה, ובתגובה להתנהגות שלו, לגלות רצון כן ואמיתי שאני מאמינה ביכולותיו ושהוא אכן יכול לחוות הצלחה. מההיכרות שלי עם צליל הנערה, הבנתי שרק מי שצעד בדרך הקשה והמתסכלת יכול להראות אותה לאחרים. היא אכן מורה לחיים להרבה תלמידים".
צליל מוסיפה: "כל ילד צריך לדעת שהוא ראוי להצליח ושגם אם הדרך נראית מסובכת, תמיד יש אפשרות לשינוי וצמיחה. אני יודעת את זה כי הייתי בדיוק שם, עם הרבה אתגרים ותחושת חוסר אמונה, אבל מורה אחת האמינה בי ונתנה לי לראות שגם אני יכולה. לפעמים מספיק אדם אחד שמאמין בכם".
מגדלור של נתינה
"יש מקרים בהם ילדים התקדמו בצורה מדהימה, כמו תלמידה שלאחר עבודה אינטנסיבית והדרכה מקצועית, החלה לאכול בכוחות עצמה. או ילד עם סדים מיוחדים, שהחל ללכת לאחר שהתנייד רק באמצעות כיסא גלגלים. אלו רגעים מרגשים ומעוררי תקווה ואמונה. פגשתי גם ילדים שלא שרדו בשל מצבם הבריאותי. נקשרתי אליהם מאוד והפרידה מהם הייתה עבורי קשה ועצובה. המקום הזה הוא הבית השני שלי, ואני מודה על כל יום שמתאפשר לי להמשיך לעבוד בשליחות אמיתית", היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף