השגריר אמר לתלמידים: ״אנשים רעים ניסו לעצור אתכם מלהיות ביום המשמעותי הזה - לא משנה כמה ינסו לעצור אתכם אתם עומדים וממשיכים. הדבר הכי חשוב בחיים שלנו זה לא כמה פעמים ינסו להפיל אותנו - זה כמה פעמים אנחנו מצליחים להרים ראש. כשאתם שואלים את עצמכם כמה פעמים צריך לקום מחדש - התשובה שלכם צריכה להיות- עוד פעם אחת. אני אוהב את ישראל. מאחל לכם שנת לימודים נפלאה. אני רוצה שתדעו שחברים שלכם בארצות הברית אוהבים אותכם, מתפללים עבורכם ומאמינים שהעתיד שלכם כאן בארץ״.
מנהלת בית הספר, אילנה, חזרה הבוקר אל כיתות הלימוד ואל ביתה בניר יצחק, תוך שהיא מלווה את הנכד שעולה לכיתה א’. לצד תפקידה כמנהלת, היא נושאת גם את ההתרגשות האישית: ״לא פשוט ולא קל אבל אנחנו מחנכים את הילדים שאנחנו פה איתם ביחד. אנחנו נמצאים באמונה שאנחנו פה בשביל הילדים, שהצבא בשבילנו, אנחנו שומרים אחד על השני וזה החיים שלנו במקום הזה. אני חזרתי לביתי לניר יצחק, אני פותחת שנה כמנהלת והנכד שלי עולה לכיתה א’, הכול כל־כך מרגש, זה הצלחת התקומה שלנו״.
שחר, גם היא מנהלת, צפתה בהתרגשות בילדים שחזרו ללימודים, כשבאותו הזמן בנה משרת ממש מאחורי הגדר בעזה: ״הבן שלי משרת ממש מאחורינו בעזה לא רחוק מפה. לראות את החיוך, הצחוק של הילדים שמתחילים היום שנה – אין מרגש לדעת הצלחנו להתחיל שנה איתם״.
גם ההורים שעמדו הבוקר לצד ילדיהם חלקו את התחושות המורכבות. רונן, אב לילדה שעלתה לכיתה בבית הספר ותושב מגן, אמר: ״יום מאוד מרגש. זאת הילדה השלישית שאני מעלה היום לבית הספר. אני מאחל לה ולכל הילדים שתהיה שנה שקטה, בלי מלחמות, שיצליחו לסיים את שנת הלימודים כמו שצריך. אנחנו רגילים לפיצוצים, חיים לצד זה״.
בין קולות הצחוק של הילדים לבין רעשי הרקע שמגיעים מהגבול, נפתח הבוקר יום הלימודים הראשון של תשפ״ו בעוטף עזה, יום שמסמל עבור התושבים לא רק התחלה של שנה חדשה, אלא גם ניצחון של חזרה לחיים.
"העיניים של כל מדינת ישראל נשואות אלינו, כי אנחנו קהילה שהפכה להיות סמל של תקווה, ועוצמה, ובחירה בחיים, וזו אחריות אדירה- אבל זה גם נותן לנו כוח אדיר. הרמטכ״ל אף אמר לי לפני כמה ימים, שלראות אותנו מתחילים את השנה, זה מרכיב מהחשובים ביותר בניצחון שלנו".
"לאחר מכן פנתה לשגריר והודתה לו: יש משהו שאנחנו תמיד אומרים בהקשר של חוסן – שבשעת חירום, התחושה הקשה ביותר היא תחושת הבדידות. בשבעה באוקטובר הרגשנו את זה בעוצמה. אבל כפי שאתם רואים – לא היינו חסרי אונים. וכפי שאתם מזכירים לנו – לא היינו לבד. יש לנו חברים טובים מאוד, כמוכם" הוסיפה.
עם בלונים צהובים
כמו במועצה האזורית אשכול, בכל רחבי הארץ התעוררו הבוקר משפחות אל יום מיוחד, היום הראשון ללימודים. הרחובות התמלאו בילדים נרגשים עם ילקוטים חדשים, שערי בתי הספר קושטו, ובחלק מהמוסדות הוצבו בלונים צהובים, תזכורת כואבת ל־48 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. חלק מהמנהלים והמורים פתחו את הטקסים בדקה של מחשבה ובמילים שנועדו להזכיר שגם בשמחת החזרה לשגרה יש מי שעדיין חסרים.
בחצר בית ספר בצפון תל אביב עמדו זה לצד זה הורים, חלקם מתעדים בטלפון, חלקם עם דמעות. אמא אחת, דנה, ליוותה את בתה הבכורה לכיתה א’. “אני מודה, לא הצלחתי לעצור את הדמעות אני גם זאת שלא ישנה הלילה מהתרגשות. זה היה רגע גדול בשבילי, אולי יותר ממנה. היא, לעומת זאת, עשתה לי שלום ביד ונכנסה בשיא הביטחון. זה גרם לי להרגיש גאווה אמיתית”, סיפרה. הילדה עצמה סיכמה במילה אחת: “כיף”.
לצידה עמדה שרון אוחנה, גם היא אמא לילדה שעלתה לכיתה א’. “חיכינו ליום הזה כל הקיץ. הייתי בטוחה שהפרידה תהיה קשה, אבל בסוף היא הייתה זו שהפגינה בגרות ונפרדה ממני בלי פחד. אני חושבת שהתרגשתי הרבה יותר ממנה” הודתה בחיוך. הבת הוסיפה בקצרה: “אני כבר גדולה”.
כך נראתה הבוקר ישראל: בין בלונים צהובים של הזדהות לבין פרידות נרגשות, בין הורים מותשים שחיפשו רגע שקט לבין כאלה שכבר מתגעגעים לחופש. שנת הלימודים נפתחה והחיים חזרו לשגרה.
בתוך כך, במהלך הלילה ננעלו 17 בתי ספר בתל אביב, רמת גן, גבעתיים בת ים. מעל המנעולים נתלו שלטים: 47 חטופים וחטופה עדיין בעזה. לא נלמד לחיות עם זה. בין בתי הספר שננעלו - עירוני ה, עירוני א, זומר, עמוס עוז, צייטלין, ממרות, תיכון חדש, ברנקו וייס בת ים ועוד.
במקביל הבוקר בכ-70 תיכונים ברחבי הארץ מתקיימת שביתת תלמידים. בני הנוער דורשים ממשלת ישראל לקיים את החוזה המוסרי והערכי שלה עם אזרחיה ולקדם מיד עסקה להשבת כל החטופים וסיום המלחמה.
התרעות פיקוד העורף