המחדל הארצי המתמשך של משרד החינוך המתבטא במחסור בגננות בגני הילדים העירוניים, המושבתים אקראית חדשות לבקרים זו השנה השנייה, מתנקם השנה בעיקר בתל אביב-יפו, עיר עם אגף חינוך יצירתי ועצמאי מאד שידיו עדיין כבולות. המדינה היא מעסיקת הגננות הבלעדית כשהעיריות הן המעסיקות של הסייעות.
לין מסבירה: "בעבר היו גננות קבועות לכל גן וכשהן היו נעדרות היינו יכולים לפתוח גן גדול עם תומכת אחת וגננת אחת ואת התומכת השנייה להעביר לגן שהגננת נעדרת בו. היום אני חייבת שתי סייעות וגננת בגני טרום חובה לפי התקן אבל אם רק זאת היתה הבעיה עוד היינו מתמודדים, כשיש מחסור קבוע ומובנה בגננות אין איך לתמרן". לין מבהירה: "אם בעבר הויכוח היה על מתי תומכת יכולה להחליף גננת ומי משלם לה, הרי שהיום אין גננות כדי לפתוח את כל הגנים מדי יום וזה כבר בידיים של משרד החינוך באופן בלעדי".
"אני יכולה לפתוח גן עם שתי תומכות (סייעות י"ב) ללא גננת באישור משרד החינוך אבל הם ברוב המקרים הם לא מאשרים. מבחינתם, שהגן יהיה סגור באותו יום, או כי זה גן לא מספיק חזק או שיש בו מורכבויות, והאמת היא שגם אני לא מאושרת מהפתרון הזה כי הוא לא אופטימלי. הילדים צריכים נוכחות של גננת. בנוסף, המחסור בגננות הוא כזה שלא תמיד יש לנו מספיק תומכות לנייד בין הגנים" מסבירה לין, "ברוב המקרים כשגננת איננה אני נשארת עם תומכת אחת וצריכה לסגור את הגן באותו יום. כשמונים גני ילדים נסגרו ככה מתחילת השנה בעיר, אבל ברוב מכריע של המקרים בגלל היעדרות הגננת".
בתל אביב, ולא רק בה, נפתח בכל בוקר חמ"ל כדי להבין איך אפשר לפתוח את מקסימום הגנים. "אם משרד החינוך חושב שרשות מקומית צריכה לנהל את מערכת הגיל הרך באמצעות תומכות, זאת פשיטת רגל. שיתכבדו ויפתחו חמ"ל יומי כמונו וישים את המחסור בגנות בראש סדר העדיפויות" אומרת לין, "זה גם עניין של שכר כדי למשוך אנשים איכותיים לעבודה מאד שוחקת שגם חשופה ללא מעט מחלות ילדים המייצרות תחלואה גם בקרב הגננות. אנחנו מנסים לגייס כמה שיותר תומכות ואף לקיים הסבה של תומכות לגננות אבל אין היענות גדולה מדי והפתרון לא יכול לבוא מאיתנו. הוא חייב לבוא מהממשלה".
בשנה וחצי האחרונות מכהנת דליה לין כראשת מינהל החינוך של תל אביב-יפו, אחד התפקידים המאתגרים בשלטון המקומי החולש על מערכת חינוך מהגדולות והמורכבות בישראל. תל אביב בזמן כהונתה של לין, אשת חינוך ותיקה עם רזומה עשיר של ניהול מוסדות חינוך ומערכות חינוך עירוניות, עלתה לא פעם לכותרות הן כשהיתה העיר שמוריה הובילו את מחאת המורים הארצית הגדולה נגד משרדי החינוך והאוצר על הפגיעה במעמד המורים והקיצוצים בשכרם לפני חצי שנה, הן בימים אלה בגלל המחסור בגננות שרצה הגורל ומתנקם כעת בעיקר באחת הערים החזקות בישראל, שלמרות כל משאביה לא יכול להחליף את משרד החינוך.
לפני שנה במו"מ שקיים מרכז השלטון המקומי עם הממשלה על התשלום לסייעות בתפקידן כממלאות מקום גננות, הצליחו העיריות להוריד מעליהן את טפילות האוצר ולהטיל על המדינה את האחריות לתשלום. כבר אז הודה משרד החינוך שהבסיס לכל המריבה הוא מחסור בגננות והודיע כי יצא בתכנית להרחבת ההכשרות, אבל דבר מהותי לא השתנה בינתיים והמשבר רק החריף.
מי שגרם להחרפת המשבר במו ידיו הוא דווקא שר החינוך קיש שלדרישת הסתדרות המורים אסר לפתוח גן טרום חובה של מעל שלושים ילדים ללא גננת ושתי סייעות. מאז גם הכלל הזה נפרץ לא פעם באישור המשרד, פשוט כי אין די מחליפות לגננות שחולות. אבל מה עושים כשאין גם מספיק סייעות לנייד בין הגנים כדי לפתוח גן גדול עם לפחות שתי סייעות, או כשיש אבל משרד החינוך לא מאשר זאת? הילדים נשארים בבית, וכך גם חלק מההורים שלהם.
התרעות פיקוד העורף