המצוקה של ילדים ובני נוער כבר מזמן אינה מתרחשת רק בכיתה, בחצר או בבית. יותר ויותר הורים מגלים שהיא עוברת דרך מסך, ובמרכזו כלי בינה מלאכותית חכמים, זמינים ובלתי מפוקחים. צ’אטבוטים כמו ChatGPT, Gemini ונוספים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של צעירים, לא רק בלמידה אלא גם במקומות הרגישים ביותר של הנפש.
לצד היתרונות, ההסתמכות הגוברת על AI מעוררת דאגה גם בקרב חוקרים ואנשי טיפול. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על שימוש הולך וגובר של בני נוער בצ’אטבוטים לא רק לצורכי לימודים, אלא גם לשיחות אישיות, לפריקת מתחים ולעיתים להתמודדות עם תחושות של בדידות, חרדה ומצוקה. בארצות הברית, כ-13% מהצעירים בגילאי 12 עד 21 דיווחו כי פנו לכלי AI לקבלת ייעוץ נפשי, רבים מהם באופן קבוע.
"ילדים ובני נוער נשאבים לקשר עם ה-AI כי הוא מציע להם משהו שקשה למצוא בעולם האמיתי: חברות ללא דרישות, הקשבה ללא שיפוטיות וזמינות אינסופית. אבל עלינו לומר את האמת - זו אשליה" מדגיש ברקת, "הבינה המלאכותית כאן כדי להישאר והשאלה היא אם נבחר לראות בה רק הזדמנות, או שנבין בזמן שגם הזדמנות לא מנוהלת עלולה להפוך לסיכון אמיתי עבור הדור הצעיר".
המערכת, כך מתברר, פרוצה. אין התאמה לגיל, אין מנגנוני זיהוי למצוקה, ואין חינוך מספק לחשיבה ביקורתית מול האלגוריתם. ילדים ובני נוער נחשפים למערכות שתוכננו למקסם זמן מסך ומעורבות, בלי להבין את האינטרסים שמאחוריהן. הדאגה אינה תיאורטית בלבד. בעולם כבר דווחו מקרים קשים שבהם קשר רגשי עמוק בין נערים לצ’אטבוטים היה חלק מהקשר רחב יותר של מצוקה נפשית חמורה, ואף הוביל להליכים משפטיים נגד חברות טכנולוגיה בטענה להיעדר הגנות מספקות.
"אנחנו עדים לתופעה מדאיגה של 'אינטימיות מלאכותית'", מוסיף ברקת. "אלגוריתם לא יכול להציע אמפתיה, הוא יכול רק לבצע סימולציה שלה והסכנה הגדולה היא שילדים יתרגלו ל'מזון המהיר' הזה של הרגש, ויאבדו את היכולת להתמודד עם המורכבות והעומק של קשר אנושי אמיתי, על כל האתגרים שבו".
התרעות פיקוד העורף