"כשאתה אחראי על תחום מסויים בעולם הניהול, אתה חייב להיות מסוגל לנהל את התחום באופן שלא תאבד שליטה ולא תהיה מסוגל לספק את השורות. אם משרד החינוך לא בונה את עתודת כח האדם, אנחנו מגיעים לשוקת שבורה. המדינה חייבת לממש את אחריותה והיא לא משקיעה מספיק בגיוס והכשרות, במעמד ושכר הגננות" אומר לייבה, ומדגיש: "אני אומר למשרד החינוך – אם אתם לא מסוגלים לספק את הסחורה אז תעבירו את האחריות אלינו, לשלטון המקומי".
"המכתב השני ששלחתי למנכ"ל משרד החינוך חמור מהראשון שדיבר על פגיעה בילדים ובהורים כתוצאה מסגירת גנים. פגיעה בילדי החינוך המיוחד זה מעבר ללמצוא פתרון לילד ליום אחד שזה חמור מספיק, אלא בפגיעה ממשית באיכות החיים של הילד ובאפשרות שלו להתקדם עם המגבלות שיש לו. משרד החינוך צריך לספק את הגננות גם של הצהרונים בגני התקשורת, ולא לראות במשימה הזאת חובה חינוכית ומצפונית. זה ביזיון" מספר לייבה, "אחרי המכתב הראשון נפגשנו עם משרד החינוך ביחד עם ערים נוספות, אבל יצאנו בלי פתרון למצב הקשה הזה. המשימה היא לא רק לפתוח גן אלא לקיים מסגרות איכותיות ומקדמות".
לייבה מדגיש: "המשבר הוא לא רק אצלנו אבל אנחנו גדולים ויש אצלנו מסגרות חינוך מיוחד לילדים מכל האזור. אנחנו דואגים בכל דרך לגייס סייעות אבל לא נוכל לפתור את המשבר לבד. לא תמיד אפשר לפתוח גן רק עם סייעות. גן לא ייסגר בגלל תומכת בתקן עירוני שלא תגיע לעבודה, לא משנה מה יהיה, ובזה אנחנו עומדים, נקודה. אנחנו עובדים בזה ומשקיעים בזה הרבה. המחסור בסייעות קיים, אבל אני עומד בחובתי ואנחנו עושים שמיניות באוויר ונמצאים בתקן מלא של סייעות, להבדיל מערים אחרות. ועוד הוספנו על חשבוננו 100 תקנים כדי שתהיה יתירות (רזרבה) של סייעות וכשיש לי 'רזרבה' אני מחליף גננות, אבל לא תמיד יש. כשגננת לא מגיעה ואין לנו אפשרות להחליף אותה - הגן ייסגר".
על סיבת ההיעדרויות התכופות של גננות הוא מסביר: "יש שחיקה גדולה בקרב גננות, הידבקויות במחלות, בעיה של תדמית המקצוע ועוד. בעיות שמשרד החינוך לא נדרש אליהן. היו רק בעיר אצלנו השנה 221 ימים שבהם לא היה גן לחינוך מיוחד. זה עוול נורא ונסיגה לכל ילד מיוחד וצריך קהות חושים מצד משרד החינוך כדי לאפשר למצב הזה להימשך".
התרעות פיקוד העורף