כהן, בת 16 וחצי, ממושב ניר עקיבא שבנגב, היא תלמידת כיתה י"א במגמת ביולוגיה באולפנת בהר"ן בגדרה. היא בת בכורה מבין עשרה אחים ואחיות. אמה, הילה, היא קלינאית תקשורת, ואביה, אברהם, מחנך בתלמוד תורה.
"בהתחלה לא חשבתי שחידון התנ"ך זה משהו שקשור אליי", היא מספרת. "הייתי צופה בחידון הזה עם משפחתי, והמשתתפים בו נראו לי כמו אנשים גאונים. אני לא הייתי ילדה שאוהבת במיוחד ללמוד. לא הרגשתי שזה קשור אליי. זה נראה לי כמו משימה גדולה מדי, ולא השקעתי בכך מחשבה".
לנצל כל דקה פנויה
בגיל 14 החליטה כהן להתחיל ללמוד לחידון התנ"ך העולמי, וכבר אז הציבה לעצמה יעד: להיות כלת החידון. "אמרתי לעצמי שאני מסוגלת, שאני יכולה, ממש האמנתי לאורך כל הדרך", היא אומרת. "למדתי בערך שנתיים וחצי. התחלתי קודם כל לקרוא את התנ"ך, להכיר את הפסוקים. לחידון לא צריך ללמוד את כל התנ"ך. נבחנים בערך על חצי מהפרקים".
היא התקדמה צעד-צעד ועברה כמה וכמה שלבים עד שהגיעה לגמר המיוחל. זה התחיל בשלב הבית-ספרי. השלבים הבאים היו מחוזיים, ואחריהם השלב הארצי. לבסוף הגיע הגמר העולמי, שבו התמודדו 16 בני נוער ממדינות שונות, מתוכם ארבעה מישראל. "עם השלבים עולה הרמה של השאלות, של החומר שצריך לדעת", מציינת כהן.
גם ההתרגשות, היא מודה, עלתה משלב לשלב, וכמוה עלה מפלס הלחץ. "תמיד היו גם המחשבות של מה יהיה, אצליח או לא?", היא מתארת. "לפעמים בשלבים השונים הייתי צמודה בניקוד למתמודדים אחרים, וזה מלחיץ. הלחץ גם יכול לגרום לך להתבלבל בין שאלות. אבל השתדלתי תמיד להזכיר לעצמי שזה לא רק בידיים שלי, ושהקדוש ברוך הוא איתי".
התרעות פיקוד העורף