על פי הדוח, המבוסס על נתוני הלמ"ס, שיעור בני ה-30 שרכשו השכלה גבוהה עומד על 35.8% בקרב מי שלפחות אחד מהוריהם משכיל, לעומת 16.1% בלבד בקרב "דור ראשון לאקדמיה". הפער הזה - סיכוי גבוה פי 2.2 לטובת ילדים להורים אקדמאים - הופך קיצוני עוד יותר בתחומי הלימוד המתגמלים במשק: ברפואה הסיכוי של בן דור ראשון להשיג תואר נמוך פי 7.9, במדעים פיזיקליים פי 7.5, במדעי המחשב, מתמטיקה וסטטיסטיקה פי 3.9, בהנדסה ואדריכלות פי 3.1 ובמשפטים פי 2.9.
בנוסף, רוב בני דור הראשון מסיימים את התארים בגיל ממוצע גבוה יותר: בתואר הראשון הם מסיימים בגיל 30 בממוצע לעומת 28.5, בתואר השני מסיימים בגיל 37.3 בממוצע אל מול 34.8 ובתואר השלישי בגיל 41.2 לעומת 38.7. נתון זה מצביע בבירור על כניסה מאוחרת יותר למערכת ועל משך לימודים ממושך ומורכב יותר, הנובע לרוב מהתמודדות עם חסמים כלכליים, חברתיים ולימודיים לאורך הדרך.
בסוף החודש הנוכחי (יוני 2026) תקיים ועדת הצעירים בראשות ח"כ לזימי דיון מעקב בנושא וח"כ נעמה לזימי אומרת למעריב: "נתונים אלה מוכיחים ששוויון ההזדמנויות באקדמיה הוא כרגע אשליה על הנייר בלבד. המערכת הנוכחית מנציחה פערים מעמדיים קשיחים. הממשלה שוחקת את תקציב ההשכלה הגבוהה ובמו ידיה מציבה את תקרת הזכוכית. במקום שההשכלה הגבוהה תהיה כלי למוביליות ולתיקון חברתי, המדינה מערימה חסמים ומפקירה את מי שרוצים לפרוץ דרך ולהיות הראשונים במשפחתם שמשיגים תואר אקדמי".
מהדוח עולה כי הפערים הדרמטיים בייצוג של בני דור ראשון במקצועות כמו רפואה ומדעים משקפים אתגר מבני עמוק. מסלולי הכשרה ארוכים ותובעניים דורשים לא פעם אורך נשימה כלכלי, שמהווה חסם עבור מי שנעדרים רשת ביטחון משפחתית. "כאשר המציאות הזו פוגשת מגמה של קיצוצים בתקציבי משרד המדע ובמלגות, נוצרת סכנה להעמקת הפערים" אומרת ח"כ לזימי, "ללא תמיכה מערכתית, הפריפריה תמשיך להישאר מחוץ לפקולטות היוקרתיות, ומדינת ישראל עלולה לאבד רופאים וחוקרים פוטנציאליים שיוכלו להבטיח את עתידנו".
המסמך חושף פער בין-דורי מובהק: בעוד שלכ-60% מהאוכלוסייה בישראל בגילים 5-40 יש הורים ללא השכלה אקדמית, שיעור מקבלי התארים שהם דור ראשון באקדמיה במשפחתם, נמוך משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה. בתואר הראשון ובתואר השני שיעור מקבלי התארים שהם דור ראשון עומד על כ-46%. אולם, בתואר השלישי נחשף חסם מרכזי, שם הנתון צונח לכ-26% בלבד.
לצד זאת, הדוח מציג גם מגמת שיפור קלה בין שנת תשפ"ג לשנת תשפ"ד, המשקפת עלייה עקבית בשיעור הדור הראשון בכל דרגות התואר: בתואר הראשון: עלייה מ-43.8% ל-45.6%, בתואר השני: עלייה חדה מ-39.4% ל-45.5% ובתואר השלישי: עלייה מ-19.9% ל-25.7%.
נקודת האור בדוח מגיעה מנשים, שמצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית בשיעור גבוה מגברים: 48.8% מהנשים לעומת 40.4% מהגברים בתואר הראשון הן דור ראשון באקדמיה. גם יחס הסיכויים הכללי בגיל 30 טוב יותר אצל נשים מאשר אצל גברים: פער של פי 2 לטובת הורים משכילים מאשר פי 3 בהתאמה. הנתונים האלו מדגישים עד כמה האקדמיה מהווה עבור נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך כלי הישרדותי וקריטי לעצמאות כלכלית ולמוביליות חברתית.
"דווקא ההישג הזה של נשים שפורצות את תקרת הזכוכית, נמצא כעת תחת איום ממשי. בימים אלו ממש מקדמת הקואליציה את החוק להרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה - צעד שעלול לדחוק נשים ממרחבי לימוד משותפים ומתחומי לימוד יוקרתיים" אומרת ח"כ לזימי, "במקום לחזק את המגמה המבורכת של נשים המשנות את מסלול חייהן, ההפרדה צפויה לייצר סביבה מדירה שתבלום את ההישגים הללו ותפגע ברמת ההוראה".
בגזרת קבוצות האוכלוסייה, שיעור הדור הראשון גבוה במיוחד בקרב יוצאי אתיופיה ועומד על 93% בתואר הראשון, 97% בתואר השני ו-100% מלאים בתואר השלישי. בקרב החברה הערבית, שיעור הדור הראשון עומד על 68% בתואר הראשון ו-44% בתואר השלישי, ובקרב בוגרי חינוך חרדי השיעור עומד על 64% בתואר הראשון ו-44% בתואר השלישי.
הדוח חושף כשל תכנוני עמוק ומציב סימן שאלה גדול מעל המדיניות הנוכחית: כ-65% ממקבלי התואר הראשון שהם דור ראשון לאקדמיה הם דווקא יהודים שאינם חרדים או יוצאי אתיופיה (ערבים מהווים 23% מקבוצה זו, בוגרי חינוך חרדי 9% ויוצאי אתיופיה 3%). המשמעות היא שכמעט שני שליש ממקבלי התואר הראשון שהם דור ראשון נופלים כיום בין הכיסאות, שכן הם אינם משתייכים לאוכלוסיות היעד של תוכניות ההנגשה הייעודיות שמפעילות מל"ג-ות"ת (המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב) עבור החברה הערבית, בוגרי החינוך החרדי ויוצאי אתיופיה.
התרעות פיקוד העורף