"הלגיטימיות היא אצלך, בסולם הערכים שלך. גם כשאת אומרת 'זה מאוד מוגזם' את צריכה להוסיף 'בעיניי'. אם את אומרת שזה לא לגיטימי בעינייך, שם נגמר הסיפור. את יכולה גם לנסות למצוא רגע שבו את נכנסת לחדר שלו ופוצחת בנאום של חצי דקה עד דקה, שאותו תכיני מראש. משהו בסגנון: 'אני לא עוצמת עין כי אני מדמה את הקעקוע שאתה רוצה לעשות. אני דואגת ובעיקר מפחדת שזה משהו בלתי הפיך'".
"ההחלטה תתקבל מתוך ההיכרות שלך עם בתך. היא יכולה לא ללכת. אפילו על פי חוק היא יכולה. גם אם את יודעת שהיא כנראה תהיה במסכים כל הזמן, זאת לא בעיה. שש שעות בטלפון או בטלוויזיה לא הורסים את החיים של אף אחד. לכי אחורה עשר שנים ודמייני שלא היה טלפון נייד".
"הילדה הייתה קוראת עשר שעות, ולא היית נזעקת. היית שמחה שהיא קוראת. אותו דבר עם הטלפון. אם הוא מוגן, והיא לא יכולה לגלוש באתרים שחסמתם, ואם פונים אליה במילים מסומנות והתרעה קופצת אצלך בטלפון ואת יודעת שמשהו קורה - אז הילדה מוגנת עד כמה שאפשר. ואם היא תהיה בטלפון - אז מה? רק צריך שיהיה ברור שברגע שאת חוזרת הביתה - אין טלפון".
"לידה של אח או אחות היא מעבר רציני מאוד בחיים של הילד. כל מעבר בחיי ילד הוא יציאה מאיזון. משהו קרה, ומאותו רגע החיים אינם כפי שהיו. הטלטלה מאוד רצינית. וברגע שיש טלטלה, ילד מתנהג כמו ילד. הוא מקנא. כל התנהגות שנגיב אליה תמשיך להתקיים כי הילד רוצה לדעת שרואים אותו וששמים לב אליו".
"אבל הוא גורם לזה ששמים לב אליו רק בהתנהגויות רעות, אז הוא גם אומלל. צריך להגיד לו שלאבא ולאמא יש תפקיד: להגן על הילדים שלהם תמיד. ולכן צריכים גם להגן על התינוק. אם לאחר מכן הוא הלך שוב לדחוף את אחיו, אל תתייחסי. רוצי לתינוק, ובזה העניין נגמר".
"בנוסף, הילד חייב שיראו אותו ושיעירו לו. אז העירי לו על דברים טובים. כשהוא משחק, כדאי להיכנס לחדר ולהגיד לו: 'איזה ילד מדהים. אני יכולה לסמוך עליך', ולצאת מהחדר. הורים עושים לרוב הפוך. הילד שקט חצי שעה - והם לא נכנסים לחדר".
"ככל שהילדים צעירים יותר, קל יותר להגיד להם את האמת, בגלל שהם לא מבינים את המשמעות. אין צורך להכין ילד כל כך צעיר ולהגיד לו שעומדים להרדים את הכלב. החשיבה של ילדים קונקרטית: כאן ועכשיו. כשהוא ישאל איפה הכלב, אפשר להגיד שהוא בגינה, ישן בחדר, או בארץ המתים. זהו. הנוכחות שלו שם. הילד נורא יתגעגע אליו, זה נורא עצוב. אבל כולם צריכים להתגבר על הדברים האלה".
"יש הורים שאומרים שאסור לשקר לילדים. אני לא מסכימה עם זה. אפשר להגיד: 'מתוק, כולם בסוף מתים, אבל זה יהיה בעוד הרבה שנים'. אבל לילדים אין תפיסת זמן. אם יש צורך לשקר, לבלף, או להגיד אמת חלקית כשהילדים צעירים - אני תומכת בזה. ואם הילד ישאל בעתיד למה שיקרתם, תענו לו: 'כי זה מה שהיה נכון לעשות כשהיית בן 3. היום אתה מספיק בוגר ונבון, ומבין דברים באופן אחר'".
התרעות פיקוד העורף